למרות מה שכבר נאמר ומה שוודאי עוד יאמר,

האמת היא שקשה לי.

[היה פה טקסט שנמחק]

די.

נמאס לי להתבכיין.

די.

עריכה:

קורא פוסטים בישראבלוג של ילדים בני 14. זה מזכיר לי שיחה שקיימתי עם ידידה שלי על הרעיון שלכל אדם יש "עבר". היא טענה (ובמדינה מסויימת אני מסכים איתה) שאין לנו עבר. שכשאנחנו נזכרים במה שעשינו לני שנה, שנתיים, עשר שנים, אותו אדם שאנחנו נזכרים דרך העניים שלו הוא לא אנחנו. אנחנו אנחנו. מתקיימים מרגע לרגע.

זה כשלעצמו מזכיר לי שהרעיון של "זהות" הוא כשלעצמו משהו חדש יחסית (ראו מרטין גר).

שכחתי מה רציתי לומר.