שלפעמים אני לא כל כך בטוח כמה אני מחבב אותה.

האמת שלכתוב פוסטים כאלה הם סכנה בפני עצמם, כי אם אני אסיים אותם עם המסקנה הלא נכונה, זה ידפוק את הכל לנצח.

אז אולי זה לא הזמן למסקנות? אולי זה פשוט הזמן להרגיש קצת לא בטוח.

קצת לא לדעת מה בדיוק קורה.

לא להיות בדיוק עם האצבע על הדופק כל הזמן.

פשוט להרשות לעצמי לחייך בלי לשאול "באמת?" ו-"למה?".

היא מעניינת אותי. מאד.

כל פעם שאני לומד משהו עליה, אני מחייך (למעשה, אני פוחד שהיא תחשוב שאני מחייך בגלל שאני צוחק עליה, אבל אני באמת שלא).

כל פעם שאני נזכר בה, אני מחייך.

הקול שלה מרגיע אותי.

הידיעה שהיא שם מרגיעה אותי.

האם באמת יש טעם להתחיל לפקפק בכל?

מה קרה ל-if ain't broke don't fix it?