טוב אז הרבה זמן לא כתבתי כאן כי לא היה לי מחשב אבל התחדשתי:]
מי שלא עקב או פעם ראשונה שקורא פה,
בעצם אף פעם לא עידכנתי למה שבאמת קורה
אז אני יתחיל מאיזו נקודה בחיים
אני בת 18 , הייתי מאורסת כבר בגיל 17 לבן אדם שהוא היה הנפש התאומה שלי ולא יכולתי לחיות בלעדיו
כן פשוט לא יכולתי לחיות בלעדיו ולא יכולתי לעכל שהוא לא יהיה חלק מחיי בשלב כלשהו.
הוא עובד בחו"ל בכל מיני ארצות בכל העולם,
כל הזמן הטיסות היו למשך חודשיים חצי שנה גג.
גליתי בשלב מסויים כשהוא עוד היה בארץ שהוא בגד בי , כמובן שנפרדנו,חזרנו,נפרדנו,חזרנו
את הטיסות הקצרות לא היינו מוגדרים ביחד אבל לא הייתי עם אחרים,הייתי נאמנה לו תמיד.
באחת הטיסות שהוא חזר שהוא באמת השתדל ודי השתנה,הרי הייתי עושה לו את המוות מישראל
חזרנו והפעם באמת התכוונתי לזה,בלי תכסיסים,עקיצות,בלי לשגע,בלי להזכיר את כל הפגיעות
באמת דף חדש , לאחר כמה זמן החלטנו שאנחנו מתחתנים לאחר הטיסה הזאת שתיהיה
המשפחות בארץ התחילו באיזה שהוא שלב בחיפושים ואירגונים אולם,רב,שמלה,כיבוד כל העיסוקים האלו
מסיבות כל שהן לא באמת יכלנו להיות ביחד אז היינו ביחד בסתר , והתיכנון היה להתחתן ולברוח לחול.
הזמן התחיל לתקתק בהתחלה הוא היה מתקשר די הרבה ולאט לאט בהדרגה הוא הפסיק מאילוצים , אבל זה לא תירוץ.
אני התעדכנתי מאמא שלו על מה שהולך איתו והיא זאת שכל פעם חיזקה אותי להמשיך לחכות למרות שכל הסובבים אותי היו נגד
אתם מתארים לכם סיטוציה שכמה חבר'ה יושבים סביבכם ואתם שיכורים והם רק מבלבלים את המוח עד כמה שאני טועה ?!
ומה עשיתי ..פשוט אמרתי לא אכפת לי אני מחכה לו וקמתי והלכתי.
ככה במשך 8 חודשים לא הייתי כזה יוצאת אולי לשכונה בסופ"שים לשעתיים שלוש כדי להתאורר
לאחר 8 חודשים יצאתי אפילו לפאב עם כל החברים הייתי בשוק שראיתי עולם.
אחרי 11 חודשים הוא העלה תמונה לפייסבוק שלו עם כמה בנות,
אני אדלג על התיאור של מה שקרה לי באותו הרגע.
אבל החלטתי שזה נגמר , אבל אני אמשיך לחכות לו עד שהוא יחזור כי נתתי מילה.
לאחר שנה בדיוק הוא חזר.
ותנחשו מה? עם כל האהבה שהייתה לי אליו והאי וויתור עליו , ושהוא הבן אדם היחידי שנכנס לי ללב
לא היה לי אכפת , בקושי דיברנו גם זה פשוט נגמר ללא יותר מידי דיבורים.
שנה מהחיים שלי נזרקה, אבל לפחות קמתי מהבועה שחייתי בה כל כך הרבה שנים.
אני חייבת להודות מאז המקרה הזה עברו 7 חודשים ואני מודה זה הדבר שהכי חיזק אותי בחיים.
נכון שאני אדישה כרגע לבנים , ממש לא מחפשת קשר ונהייתי יותר אדישה וסגורה מאי פעם
אבל זה באמת חיזק אותי .
אפילו החוסר המוזר הזה שתמיד הרגשתי כשהוא היה איננו, נעלם כאילו אף פעם לא היה קיים :)
אפילו שאני מפחדת להכנס לקשר או בכלל להקשר לאנשים כי אני סובלת מצלעת
אני בטוחה שגם זה יתרפא עם הזמן,
כמו שהצלחתי להתרפא ממנו,הסיוט הכי גדול שלי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
