I'm Yours

אני פוחדת.

אני פוחדת שזה יגיע למצב קיצוני יותר.

אני פוחדת שזה יגיע למצב שאני פשוט כבר לא אוכל להשתלט על זה וכבר לא יהיה טעם.

כי זה פשוט יהיה הרסני מדי.

אולי זאת פרנויה שלי. אולי אני פשוט רק פרנואידית.

חחח רק? כאילו זה כל כך מזערי..

אני שולחת SMS בערב. אני מצפה לתשובה. ואם זה לא מתאפשר... לפחות להגיד משהו.

אבל היא לא מגיעה. בכלל. ואם כן, זה מאוחר. אולי מאוחר מדי?

ועד שזה מגיע.. כמעט עינוי.

המחשבות..אוי, זה הכי נוראי שיש. הן פשוט לא נותנות מנוחה.

ואחריהן מתחילות לעלות כל התהיות. וכיאה לתהיות מוצלחות- הן לעולם לא יהיו חיוביות.

סופשבוע מגיע. יוצאים, לא?

כמובן..זאת העדיפות הראשונה.

אז למה רק אצלי זה ככה?

זה הדבר הכי חשוב לי כרגע. זה מה שנותן לי שקט, יחסית.

אני לא מוכנה לוותר על זה בעד כל הון שבעולם.

אבל אין לי מספיק כוחות כדי להיות גם ה"מורה".

אני כבר לא בטוחה מה נכון ומה לא.