כינוי:
מין: נקבה תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2009
 בייבי שוטף את הבית
וכמו תמיד כשהוא שוטף, אסור לי לצאת מהחדר עד שהרצפה מתייבשת.
לא נותר לי אלא לכתוב פוסטון קטנטון.
מוזיקה נעימה וקצת אירית מתנגנת מהמערכת, פסקול שעוזר לבייב להעביר בכיף את השטיפה. הוא מתרגש מעט, כי מחר נארח את כל משפחתו כאן בסלוננו הקט, מה שלא עשינו מזמן. במרפסתנו הקטנה תשתובב אחייניתו, והשנייה עם הברזלים שלה בטח תשב על השטיח ותביט סביב המומה כמו תמיד. אני אראה להם את הספרים החדשים שעבדתי עליהם לכבוד החג וכמו תמיד הם לא כ"כ יבינו מה אני רוצה מהם, כי הם לא קוראים ספרים בסגנון הזה (עכשיו בייב שם דיסק אחר, רוק כבד. נראה שהשטיפה הולכת קצת קשה). אח"כ אתן לקטנה את הספר החמוד שקניתי לה והיא תשמח מאוד... הם יאכלו עוגת שוקולד ופירות.
הלוואי שבאותה מידה יכולתי לנבא את מה שיקרה ככה בכלליות. למשל, האם הבייב יעבור בשלום את ראיון העבודה שלפניו. כל מיני שאלות שעולות לי על העתיד, אם כי אני יודעת שאסור ואסור לדעת את העתיד, לא לחינם חכמים אסרו על זה, זה עלול רק לגרום צרות. ובכל זאת לעתים מזומנות אני שוגה בחלומות על העתיד... איך איראה בעוד שנה? מה ישתנה? איך ארגיש? האם בייבי יעבוד באותו מקום?
הלכתי לסשן של דיקור סיני. ניסיתי מישהי פרטית, אבל היא רק דיברה על האימוץ שהיא עושה, על כך שאימצה כבר ילד ועכשיו היא רוצה לאמץ ילדה. שאלתי בעדינות מדוע אימצה, מדוע לא ילדה, וענתה שהיה לה סרטן. דיברה עוד ועוד על האימוץ ועל בעלה. זה לא עניין אותי ויותר מכך, הרגשתי מבוכה. הנה אני באה אליה לחזק את הגוף לקראת הקמת משפחה, והיא עצמה אינה פורייה... לא נעים. עם כל האמפתיה למה שעברה, אני מעדיפה לא לשמוע על זה. אני גם מאוד מאמינה שמטפל טוב לא צריך לספר על עצמו כמעט כלום כי זה לא תורם לטיפול. מה ששבר את הקש היה שהיא איחרה בדי הרבה זמן (10-15 דקות) לסשן שלנו, ולא טרחה לעשות מזה עניין, וגם כשנכנסה לא בדיוק מיהרה אלי. גם העובדה שאני מכירה אישית את מנהלת המקום לא עשתה לי טוב, למרות שחשבתי בהתחלה שזה חיובי. אני מעדיפה לשמור על פרטיות כמה שניתן. התלבטתי מעט, כי בכל זאת היא כן נראית מקצועית, אבל אחרי ששמעתי שהעובדות והמטפלות במקום הזה קוראות אחת לשנייה מותק וממי, ואחרי שקראו לי עצמי מותק, החלטתי לחפש לי מדקר/ת אחר/ת.
והנה, מצאתי מישהו מקסים! החלטתי לעשות את הדיקור דרך קופ"ח. יש סניף מאוד נעים בקרבת מקום ונעים לי בו כי הבחורות במשרד מאוד יעילות ונחמדות. הסניף נקי, חדש ומטופח, שלא לדבר על העלות הידידותית יחסית לשוק הפרטי. אז אחרי כמה בירורים והמלצות קבעתי 4 סשנים למדקר. אתמול בעבודה הרגשתי דקירות של התרגשות, וגם חשש איך הוא יהיה. קשה לי עם מטפלים גברים אבל מכיוון שהוא מומלץ מאוד, הייתה לי הרגשה טובה. ואכן- היה מעולה. הוא בהחלט שידר איתי על אותו גל והיה עדין, לא הרגשתי את רוב המחטים, והחדר היה אפלולי ונעים. הייתה לו גם אסיסטנטית עם בטן ענקית, בחורה נחמדה ועדינה עוד יותר. הוא עיין קצת בתיקי, בדק את הלשון ודיקר בבטן, ברגליים, בצוואר, ביד ובאוזן. חלק ממקומות הדיקור בהחלט שונים ממה שעשתה המדקרת הפרטית ההיא. הוא צופה שאצטרך כ-8 עד 10 טיפולים ושזה יעזור מאוד, ואם לשפוט מההמלצות החמות ששמעתי עליו - זה אכן יקרה. אחרי שהוא דיקר נשארתי עם המחטים 25 דקות, בהן שכבתי בנעימים וחשתי רגועה למדי. הגעתי לטיפול מאוד עייפה אבל יצאתי מחוזקת.
איזה כיף.
אני אוהבת להתנסות בטיפולים למיניהם: מסז' מיוחד, רפלקסולוגיה, ועכשיו גם דיקור. זה גורם לי להרגיש שאני מטפלת בעצמי וגם שאני דינמית, שאני שמה לב למה שמתרחש בגופנפש שלי. עם הפסיכולוגית הפסקתי בינתיים.
אמא ואבא נסעו לחו"ל. תמיד כשהם נוסעים אני חשה חרדת נטישה מסוימת, מן הסתם זה קשור לילדות וכל זה. הפעם אני מרגישה לא רע כי חדלתי להשליך עליהם את יהבי. אני לא מצפה מהם להרבה. מקסימום לכמה סמסים ואיזה קרם לחות לפנים שיביאו לי, מעבר לזה לא אכפת לי שהם נסעו. אני יודעת שאני יכולה לתפקד רק עם בייבי, משפחתו והחברים שלי וזה מספיק. איזה כיף שגדלתי.
שבת שלום.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
