כינוי:
מין: נקבה תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2005
כמה כיף (וקשה) להיות אישה
אז מי, מי אמר פמיניזם?
ערגה יקירתי הצליחה להצחיק, לנגוע, להעציב ולעורר בי רגשות הזדהות עמוקים וכל מיני דברים אחרים שדיגדגו לי בבטן עקב הפוסט הזה שלה, שכותרתו "כמה כיף להיות גבר" אבל בלי שומקשר, הפוסט שלה עוסק דווקא בסוגיית "כמה רע להיות אישה".
ערגה, את בת 23. ואילו אני זוכרת, זוכרת טוב מאד, שגם אני לפני 3-4 שנים חשבתי בדיוק, אבל בדיוק ככה. ממש כעסתי על אלוהים או היקום או מה שלא יהיה, איך העיזו לעשות אותי אישה. מאז עברו שנים מעטות בלבד, אבל הו, כמה שהן שינוי לי את הפרספקטיבה. מהיותי בת 17 ועד לא מזמן, הייתי תקועה עמוק בתוך הבאסה הקיומית על כך שאני אישה. והרי כולי אישה לגמרי, מה שנקרא מהנסיכות האלו שמתלבשות כמעט רק בשמלות וכאלה... אז מצד אחד הדגשתי את הנשיות שלי בבגדים ואיפור והתנהגות נשית (חתולית משו...), ואילו מצד שני שנאתי את כל מה שכרוך בלהיות אישה. וזה קונפליקט לא הכי בריא.
כמוך ערגה, גם אני טעמתי מנה דולה מכאבי הנשיות. זוכרת איך פעם ראשונה רציתי להוריד שיער ברגליים עם שעווה. ביקשתי מאחותי עזרה, והיא, צוהלת ושמחה, חיממה על האש את השעווה, לקחה סטיפה של החומר הצמיגי והבוער, ושמה לי אותה על הרגל בהנאה סדיסטית. צווחתי מכאב!!!!!! כשדמעות בעיני תפסתי סכין גילוח והשלמתי את שאר העבודה בקלות וביעילות, ומאז לא עלתה טיפת שעווה על רגליי וגם לא תעלה.
וכמה כסף הוצאתי על איפור, שיער נעליים ושמלות... נדמה לי שגבר ממוצע היה הופך עשיר כבר מזמן, אם היה חוסך את ערימת הכסף שאנחנו מוציאות על טיפוח. באמת לא פייר (ועל כן הגבר משלם על הדייט... כי לנו כבר נגמר הכסף בהכנות!).
והגניקולוג... אוי אלוהי:ם שלי. ערגה תיארה מדורי גהינום, אבל זה כלום לעומת מה שאני עברתי. הגלולות עשו לי כזה בלגן בגוף, שאלוהים ישמור. דימומים, עניינים וכאבים ונזק לטווח ארוך. עקב הבלגן הנ"ל, הפישוקים אצל רופא הנשים נעשו לי לטבע שני, ואפילו הלכתי לכמה מומחים מהשורה הראשונה באופן פרטי. (אצל הפרטיים קל יותר לעבור את הבדיקות החודרניות הללו, כי הם לפחות רוצים שתבואי שוב אז הם לא צוחקים ומתבדחים על חשבונך, כמו שכמה אחרים עושים. מומלץ ביותר, ואם הרופא הוא מנהל מחלקה בבי"ח, אז גם מקבלים החזר מקופת החולים). לא אשכח פעם אחת, שלא הצלחתי להיפטר מבלגן שעשו לי הגלולות במשך המון זמן עד שהרופא (השלישי או הרביעי כבר) החליט לעשות לי בדיקה מסוימת, לא רגילה. לא ידעתי כמה רצינית הבדיקה הזו. אז באתי לבד ולא שתיתי ולא אכלתי לפני. בקיצור, כמו שאני יושבת על הכיסא במשך 10 דקות של חיטוט מסיבי וכואב, פתאום הרופא שם לב שאני נעשיתי לבנה כקיר, הדופק שלי נחפש למינימום והיה צריך להוריד אותי מהכיסא ולתת לי מייד מים עם סוכר שלא אתעלף... זו היתה חוויה נוראה, ובטח עוד יהיו כמוה.
והנה הפיתרון: שנים, שנים לקח לי להבין שמה שנחשב לנשי ומובן מאליו, לא בהכרח טוב לגוף העדין שלי. שנים לרקח לי להבין שמה שהחברה דורשת מאיתנו הנשים הוא לא מאסט. ממש לא. וככה, אני לא משתמשת בגלולות, לא לובשת חזיות (כמעט) וגם לא תולשת שערות משום מקום. יש גבול לכל תעלול.
אז לא חייבים לסבול כל כך, ערגה יקירתי. אנחנו נשים ויש דברים בלתי נמנעים: מחזור, לידה. אבל כיום יש כל כך הרבה אפשרויות לכל דבר, שזה נהיה קל יותר.
פעם לידה היתה סיכון של 1:2 שתמותי, או שהילד ימות. כיום זה כמעט לא קורה. פעם סבלו וצווחו מאחורי דלתות סגורות כשהגבר ברח לשדה, כיום את מקבלת אפידורל והוא עומד כמו טטל'ה לצידך כל הלידה. כמובן שזה כואב גם ככה, ואנחנו עדינות והגוף שלנו לא ממש מקשיב לרצונות שלנו (אל תתקרבו אלי למשל כשאני ב- PMS מחשש לחייכם), אבל יש גם פיתרונות.
ולא צריך להקשיב לכל רופא. יש רופאים שמתייחסים לגוף הנשי כאילו הם יודעים עליו הכל, רופאים גברים שיוציאו רחם וכאלה תוך שנייה בבעיה הכי קלה. אסור להיכנע לשלטון הפטריאכלי של הגברים בנקודות הללו. צריך לנסות ולהתעקש על מה שאנחנו מרגישות שיותר מתאים לנו, לעבור 1000 רופאים מצידי, עד שמוצאים את זה שיתייחס אלייך כמו לבנאדם. וצריך לפני הלידה לדאוג למקום תומך ושליו, אולי אף לשכור דולה. לא יודעת, לא עמדתי במצב הזה, אבל ברור לי שבעניין הזה אסור להיכנע למימסד, שמטרתו שלא נרים את הראש ונסבול בשקט.
אני לא אשכח את הסיפור של אחותי בלידה: היא צרחה מכאבים אבל בגלל קיצוצים היה רק מרדים אחד על כל היולדות. זה היה בבלינסון. כמו איזה כבשים הן צווחו והוא, לא עניין אותו בכלל. בסוף הוא ניגש לאחותי, היא ביקשה אפידורל דחוף והוא אמר לה שאם היא תעיז לזוז או להיאנח מכאב, הוא לא יזריק לה כי נשבר לו מהיולדות האלו. הוא פשוט התנהג אליה כאילו היא פרה שכורעת ללדת בשדה, המניאק. אני במקומה הייתי דואגת שהוא לא יעבוד בחדר יולדות יותר בחיים, הייתי מגיעה עד לשר הבריאות. אחותי רק שתקה ולא הוציאה מילה. אז כן, לפעמים הגברים חכמים עלינו ברגעים שאנחנו לא יכולות להתנגד, וחייבים למנוע את זה בעזרת אסרטיביות תקיפה. לכן למשל אם הגניקולוג אומר לך בפנים משועשעות, ערגה, "למה את לא פעילה מינית?" התשובה הנכונה תהיה "זה לא העניין שלך, זה פרטי שלי ואני מבקשת ממך להתנהג במקצועיות איתי".
אבל את זה לקח לי איזה 3 שנים של סבל בכי ותיסכול ללמוד, כך שאת לא אמורה לדעת את זה לפני שיש לך ניסיון.
את אומרת שלגברים כיף. אין להם צרות, נראה לך. אז נכון שאין להם כמעט צרות פיזיות, אבל יש כמה צרות אחרות שנובעות בעיקר מהחולשה שלהם:
1. הם חייבים להוכיח לכל העולם שהם גברים, קשוחים, וחזקים. גם כשהם לא. הם תמיד צריכים להיות בשליטה (הדוגמא הכי טובה זה בסלסה- שהם חייבים להוביל את הריקוד).
2. הם צריכים להתחיל איתנו, כשכל "להתחיל" מלווה בפחד-אימים שנדחה אותם. ואז, מה יהיה על האגו שלהם? זה אומר שהם חיים בפחד מתמיד מדחייה. לא נשמע לי כיף.
3. הם לא מודעים לגוף שלהם כמונו ולעולם לא יהיו. אין להם מושג (בניגוד אלינו) איך בכלל בנוי הגוף שלהם. אנחנו מרגישות את הקרביים שלנו ואת הרחם, הם בקושי מבינים בכלל מה נמצא איפה אצלם. ובקשר לגוף האישה, בדרך כלל בכלל אין להם מושג מה נמצא איפה ולמה. הרי עצם המילה "טמפון" מפחידה אותם עד מוות... ואם ידע זה כוח, אז ללא ספק ידינו על העליונה. סיפור קטן שקשור: פעם היה לי חבר שלא הרגיש טוב, אני שלחתי אותו לבדיקות ושם גילו שיש לו רק כיליה אחת. אם אני לא הייתי "מטפלת" בו ושולחת לרופא, הוא בחיים לא היה מגלה את זה. הם פשוט לא מודעים לכלום וצריכים אותנו בשביל זה.
3. לנו יש אינטואיציה וחוכמה פנימית, אנחנו יכולות לחשוב על כמה דברים בבת אחת. אנחנו יכולות לראות תוצאות של משהו מראש. הם - לא ממש (ואני לא מדברת על ההיבט הטכני, שם יש להם יתרון).
4. להם "אסור" להראות רגשות כמו לנו, ולכן הם חיים פחות שנים.
5. והכי חשוב, הם חייבים אותנו בשביל לשרוד. אנחנו יכולות להעביר הרבה זמן לבד ולהמשיך לחיות, וגם אם הבן-זוג שלנו מת או עוזב, אנחנו מוצאות אחר. והם? הם לא מתאוששים ממשברים בקלות. אנחנו גם יכולות להקים משפחה בלעדיהם, והם לא.
אסיים בעצה: אני חושבת שבמקום לקחת על עצמנו כנשים את כל משא העולם, כמו שאני חשבתי ש"נגזר עלינו" פעם, אנחנו צריכות לתת גם להם אחריות. אנחנו לא צריכות להיות סופר-וומן. אנחנו יכולות לתת להם למשל, להיות אחראים על אמצעי המניעה. אם לא בא לך ללכת לרופא כל רגע, אז למה לקחת גלולות כשבן-הזוג יכול להשתמש בקונדום? אם תעמידי אותו בפני עובדה, ואם הוא גבר אמיתי וגם אוהב אותך, הוא לא יעשה עניין. ובינינו, הסימן הכי גרוע בגבר הוא שדקה אחרי שאתם שוכבים לראשונה, הוא כבר אומר לך ללכת לקחת גלולות (כדי שיהיה לו נוח לזיין בלי דאגות!). לחלופין, גבר יותר חיובי ורגיש כלפי נשים, לא יקח זאת כמובן מאליו. הוא ישאל אותך במה את מעדיפה להשתמש ותחליטו יחד. אני לא אומרת שלא צריך לקחת גלולות, זה אמצעי מצוין. אבל לדעתי זה לא מובן מאליו, כמו שרוב הגברים חושבים. הם פשוט מניחים שאנחנו, מעצם היותנו נשים, נטפל בעניין הזה כמו שנטפל בכלים שבכיור...
ואל תשכחי את הדברים הכיפיים בלהיות אישה.
להתאפר - איזה כיף, להתחדש כל הזמן, ואם לא רוצים אז גם נטורל זה אחלה.
שמלות- כיף, כיף, כיף.
מותר לבכות, חופשי.
ונותנים לנו מתנות ופרחים. כן ירבו...
ואנחנו עדינות ומטופחות ומריחות טוב. פלא הבריאה ממש.
ואנחנו יכולות לתמרן כמעט כל גבר לעשות כמעט כל מה שנרצה.
והכי חשוב, אנחנו יודעות בתוכנו כמה אנחנו חזקות, חכמות ומגניבות. ואף אחד לא יוכל לקחת מאיתנו את הכוח הזה, העוצמה הענקית הזו בלהיות אישה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
