כינוי:
מין: נקבה תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2005
 בלונד חוששת, או: הדם הכחול עומד להיגמר!
בלונד משתדלת שהדברים יזרמו בנועם, נקיים ולא-כואבים עד כמה שאפשר. בלונד מנקה ומבשלת ולומדת ועובדת וחושבת, פחות או יותר יש לי שליטה על העניינים. והנה, לא תמיד זה אפשרי לשלוט על הכל, ממש לא ובמיוחד לא על הגוף.
הותיקים ביניכם אולי זוכרים שכבר כמה זמן יש לי חסר של ברזל בדם (Feritin, מסתבר שזה השם של המינרל שחסר לי). אז ככה, כמו שתמיד דבר גורר דבר, הברזל הנמוך שלי גורם לאנמיה, והאנמיה עושה לי דרגות נמוכות של חמצן בדם שזה לא מצב מומלץ. וככה זה כבר יותר משנה. אז לאחר שניתנו לי כדורי ברזל ע"י רופאת המשפחה (פינה ע"ש אבשלום קור: בסמיכות יש לבטא Rofet ולא רופAת משפחה, הידעתם??), נעשו לי בדיקות דם חוזרות ונשנות. ורידיי האומללים ספגו דקירות מרובות, אך לשווא; ערכי הברזל נותרו בעקשנותם הנמוכה. הוחלט לבצע בירור בשאלה מדוע גופי אינו סופג את הברזל.
כרגע חזרתי מבירור במרפאת דם מיוחדת בבית החולים (לקחתי לשם מונית כי קמתי מאוחר, עצלנונה). אוי, מקום לא טוב. מקום עם חולי סרטן שכובים על מיטות, או ישובים על כיסאות ומחכים לקבלת טיפול כימותרפי/בדיקות דם/וכל כמה דקות מתחולל איזה אסון קטן בדמות עירוי דם דחוף וכאלה. הצוות מתנהג יפה יפה לכולם, מין התנהגות כזו של אתה-תראה-יהיה-בסדר-ותחזיק מעמד. ואני, מה אני עושה שם... מרגישה, תודה לאל הטוב, לא שייכת. זה מקום שבאמת נותן פרופורציות למהו אושר (אם לא ידעתם אז בקנה מידה הזה, בהחלט בריאות=אושר).
כיוון שנתנו לי בעבר כבר כמה סוגי כדורי ברזל וזה לא הזיז לדם המלכותי בכלל (עקשן!), חשבתי שהרופאה תשחרר אותי באנחת "נו טוף תחיי ככה ודי". אך לא, היא מאד יסודית ועל כן שלחה אותי לבצע בדיקה שנקראת "בירור ספיגת ברזל". עלי לבוא למרפאה ולבלות בה כחצי יום שבמהלכו יקחו לי דם 6 (!!!!!) פעמים, כאשר בין לבין יזרימו לי ברזל (עם כדורים) ויראו האם זה משפיע. מין עינוי סיני שכזה. ואני תוהה, האם יישאר לי דם לאחר כל ההקזות הללו? בנוסף היא שלחה אותי לבירור בגסטרו (מערכת עיכול), שזה סיפור מבעס בפני עצמו והייתי מאד מעדיפה להימנע מזה. אז החלטתי ללכת פרה פרה, וקודם לעבור את עינוי הדקירות הסיני ומשם לראות האם אני חייבת ללכת גם לשאר הבדיקות.
ואחרי כל זה, אמרה הרופאה, ייתכן מאד שלא נגלה מדוע הדם שלי מסרב לספוג ברזל דרך מערכת העיכול. ואז, למשל אם אני אכנס להריון (חיחיחי :))), יצטרכו נגיד לתת לי עירויי ברזל לווריד. כי הריון מוריד את הברזל עוד יותר...
אני לא יודעת אם עשיתי טוב שהחלטתי ללכת לבדוק לעומק את העניין. ייתכן מאד שיכולתי להשאיר את המצב ככה כי כארגע זה לא ממש מפריע לי לחיים, אבל אז יכולתי פתאום לעמוד במצב שהברזל ייעשה כה נמוך עד שיהיה צורך בעירוי או משו מפחיד כזה. העדפתי ללכת לבדוק מה מתרחש שם בגופי.
וגם, מתי, מתי אני אפסיק לעשן? ואעשה מספיק ספורט? ואוכל נכון? אחרי מה שראיתי היום במרפאה... האל יעזור להם!
אז כרגע אני די חוששת... לא בא לי שירוקנו לי את הדם בדקירות, ועוד יותר אני חוששת שהתוצאות לא יראו כלום ואז ישלחו אותי לעוד בדיקות. אוף, אין לי כוח לעבוד היום מרוב שאני מבועסת, ויש לי הרבה עבודה מחכה לביצוע. כשהייתי ילדה בכלל הייתי מתעלפת מבדיקת דם, עכשיו לא, אבל 6 דקירות זה כבר יותר מדי ליום אחד (ולחודש, ולשנה). בסך הכל זה לא מצב אקוטי או משו, לא להיבהל, אני בסדר ומתפקדת ולא חיוורת בכלל, אבל... אני רוצה לדעת שהכל בסדר! ושהכל ימשיך להיות בסדר!
זה מאד מזכיר לי את דברי השטן החמוד והמבדח וולנד מהספר "האמן ומרגריטה", שאומר שאין לנו שליטה על מה שמגיע מלמעלה, כמה שלא נתכנן לא נוכל לצפות את ה"מכה". ושאף פעם אי אפשר לתכנן, לטווח הרחוק או הקרוב. מפחיד כמה שזה נכון בחיים האלה, ועכשיו אחרי שבייבי ואני ניצלנו בפורים מתאונה שכמעט קרתה על הכביש, אני מרגישה כמה שהוא צודק.
ולנושא אחר, בייבי חולה היום... מסכן שלי, שוכב במיטה. שיהיה בריא.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
