בלונד
המסע שלי |
כינוי:
מין: נקבה תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2005
 נובמבר מרגש, עסוק וגם מהורהר
אוטוטו נגמרת לה השנה האזרחית ויתחיל החורף... בלונד עושה חשבון נפש קטן על מה שקורה בחודש האחרון.
לפני הכל חדשה מאוד עצובה: היום ראיתי במקומון שבבית הספר של ויצו שבו לימדתי כ- 3 שנים, התאבדה בשבוע שעבר ילדה. היא תלתה עצמה בחדרה שבפנימיה בה עבדתי. אני עבדתי בחדר המועדון או בספריה של הפנימיה, אני ממש בהלם. לא הכרתי אותה, היא היתה חדשה שם ועולה חדשה. על הקיר היא כתבה שיר שלפיו מבינים שהיא התאבדה (נתלתה עם בנדנה וקולב בגדים) בגלל בחור שהתאהבה בו אך הוא הלך עם אחרת. בגיל 15. ממש היה עצוב לי מאוד לקרוא את זה. באותה פנימיה נחמדה עבד איתי אז מדריך אחד (אני עשיתי שיעורי עזר בערבים) שמן ומכוער אך נחמד, שרצה כל הזמן להתחיל איתי וכמובן סירבתי. לימים גיליתי שהוא נהג להטריד מינית את הבנים שם והיה סקנדל שלם. אני לא חושבת שזה מקום מקולל, הרבה ילדים יצאו משם בהמון אהבה ותקווה. כנראה שבמקום שמרכז כל כך הרבה ילדים עזובים שנזרקו מהבית , אין מנוס מטרגדיות שונות ומשונות.
עכשיו חזרה אליי... עוד מעט יבוא ס' ידידי הטוב כדי לעזור לי לארגן מכירה של התכשיטים שלי. אני חייבת כבר להתחיל למכור, כי ככל שכאני יותר מתמהמהת עולים יותר ספקות והכל נדחה. ואז נדמה לי שאף אחד לא יקנה כלום ושהכל סתם לא שווה... סתם מחשבות רעות כאלה... עד עכשיו קיבלתי תגובות די נלהבות ואני ממש רוצה (וחייבת, כלכלית) למכור כבר כמות, לפחות להחזיר את ההשקעה הראשונית שעשיתי.
הדוקטורט... הוא די עלה על פסים נכונים אך אני מתקדמת מאוד מאוד לאט. מה זה לאט, צב יותר מהיר ממני. לעתים אני יושבת שעה ויוצא מזה רק תוספת של משפט אחד! או פיסקה אחת! הסיבה לכך היא אותה סיבה של התכשיטים: שתמיד אני חייבת שהכל יהיה מושלם ויפה ומושקע ומאוד מדוייק לפני שאני "מגישה" משהו, אם זה עבודה למנחה או אם זה תכשיט למכירה. הכל חייב להיות טיפ טופ, ובגלל שבמציאות אין טיפ טופ, פשוט אין (כי תמיד ניתן לשפר ואני רק בנאדם) אז הדברים תקועים על אש קטנה ואני לא עושה כלום. ואם אני לא אתחיל לחלץ אותם מה"אש הקטנה" הזו, הם יישרפו, בדיוק כמו שאתמול נשרף לי המרק על האש עד פחם. אני ישבתי באותו זמן ושקדתי על תכשיטים, ומרוב שהתרכזתי בעיצוב שכחתי לגמרי שהעמדתי מרק על האש ותהיתי מי לעזאזל שורף פה משהו. עד שהבנתי שזו אני הסיר כבר התפחם לגמרי.
ואחרון... בזמן האחרון בנזוגי היקר מאוד עסוק, התחילו הלימודים (והוא גם מקים את מפלגת החמוסים, שהיא אכן אלטרנטיבה ראויה לבחירות לממשלה) והעבודה החדשה דורשת הרבה, בקיצור היפיוף שלי עסוק ולא יוצא לי לשפוך את הלב בפניו...
זהו. אלו החדשות. אני חייבת לאזור המון המון א-ו-מ-ץ ולהתחיל להזיז דברים (הדוקטורט, התכשיטים), ויותר מכל אני רוצה להרגיש שלווה ובטוחה בעצמי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
