כינוי:
מין: נקבה תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2006
 שונאת אותו!!!!!!!!!!!!!!!!!
נשבר לי כבר מהשפעתו של אבי, שנקרא לו כאן א', על חיי. על חלומותי, על העצב או השימחה שלי, ועל מצב הרוח. אחת ולתמיד - אני מתה להיפטר, להיפטר, להיפטר מהצל הכבד שלו.
אחרי מקרה עקירת השן הטראומטית שהתבצעה בכוח בחדר השירותים, הייתי צריכה טיפול פסיכולוגי של כמה שנים טובות כדי ללכת לרופא שיניים, וגם אז פרצתי בבכי באמצע הטיפול הראשון. וכמעט אין שבוע שבו אני חולמת שאני צורחת עליו: "אבא אני שונאת אותך!!! שונאת אותך!!! הלוואי שתמות!!!!!!!!!!!!!" ככה אני צורחת בחלומות, והוא לא מגיב רק מביט בי במבט המגעיל, הקפוא, האטום, הפסיב-אגרסיב הרגיל שלו. זה כל כך קשה לתפקד כרגיל אחרי לילה עם חלום כזה, למרות שאני רגילה - והחלומות האלו לא עוזבים אותי לא משנה כמה טיפולים אעשה וכמה טוב יהיה לי ביומיום. יש לי טראומת אבא שפשוט, מסרבת לעזוב. אני כל כך שונאת אותו שזה מעבר למילים.
ואני מוצאת את עצמי רוצה לעשות תיקון... להיות ביחסים הרבה יותר רגישים ואוהבים מהיחסים של הוריי, כולל התחייבות. כואב לי שבן זוגי נכון להיום אינו מוכן להתחייב, זה לא מאפשר לי כרגע את אפשרות התיקון.
לפני יומיים חלמתי חלום שהזכיר לי את מה שרציתי לשכוח: מקרה הכלב... כשהייתי בת 12-13 והייתי עצובה על שיש לי אבא מגעיל כזה (זה היה בתקופה שהוא נהג להסתובב בבית ערום אחרי מקלחת ולנפנף בזין שלו לעברנו, בנות המשפחה, שנראה כמה הוא "גבר". אחרי שאני ואחותי מחינו - לאמא לא היה מספיק כוח למחות - הוא הפסיק, הטיפש האומלל). אוקי אז הייתי עצובה נורא, ביקשתי לשוחח עם מישהו על הבעיה והביאו לי פסיכולוגית שלא הבינה כלום, אז זה היה עוד יותר מעצבן. ככה עבר המון זמן, עד שהוריי באו והציעו לי: שיביאו לי כלב כדי שלא אהיה עצובה. הסכמתי ושמחתי, למרות שלא הבנתי מה הקשר - במקום לתקן את מה ששבור מביאים כלב? אוקי, הלכנו ובחרתי כלב חמוד, לאקי, הכלב הכי פושטי והכי יפה בעולם! כל כך אהבתי אותו! משום מה אחרי כמה ימים א' החליט שהוא צריך לעשות לו אמבטיה. הכלב החמוד לא רצה כמובן להיכנס לאמבטיה, ועוד עם אבא שלי המפחיד - ברור - אז אבא קשר לו את הרגליים עם חבל והכניס אותו בכוח. התוצאה היתה צווחות אימה של הכלב, יללות אימים, התפתלויות ושריטות... הכלב לא הבין מה לעזאזל א' עושה לו ועל מה ולמה וגם אני לא הבנתי, ודמעות חנקו את גרוני. אחרי המקרה הזה חיבקתי את הכלב והרגשתי שאני כל כך שונאת את א' ושאני לא אוכל בחיים להתמודד עם עוד חוויה כזו. ולכן, ויתרתי על הכלב. לא רציתי יותר להסתכל עליו (וגם לא לחיות, אבל זה כבר משהו אחר) כי ידעתי שאני לא אעמוד בעוד עינויים שא' יעשה לו... אף אחד לא הבין מה אני רוצה! אז התכוננו להחזיר את לאקי למקום שלקחנו אותו ממנו, ואני אמרתי לא' רק בקשה אחת: אני לא רוצה להיות נוכחת כשתחזירו אותו! (ידעתי שהכלב לא ירצה להיפרד ממני ויבכה) אולם א' הכריח אותי לבוא. הוא הכריח אותי להיכנס לאוטו והתחיל לנסוע וכשהגענו הכלב לא הבין למה אני מחזירה אותו והכל היה נורא... הוא ליקק אותי והכל... הלך אחריי ובכה... כמה בכיתי... אף אחד לא התייחס לכל זה, להפך: הם עד היום אומרים לי, אבל את רצית להחזיר אותו!! כמה אטומים יכולים להיות ההורים שלי... ואלוהים, איך אמא מסוגלת להיות איתו?? רק לה הפתרונים.
בכל מקרה חלמתי על כלב גדול ושחור ומגעיל וזה הזכיר לי את "מקרה הכלב" הנוראי הפרטי שלי. וזה הזכיר לי שוב את העובדה שא' הוא אבא מחורבן. וזה הזכיר לי את העובדה שהוא לא התקשר אלי אפילו לשאול איך עברתי את העקירה הכירורגית. וזה הזכיר לי שאני פשוט, פשוט שונאת אותו. אבל את זה מזכירים לי החלומות התכופים במילא.
מתי אני אפסיק כבר לחלום פעם בשבוע שאני צורחת עליו או שהוא מנסה לפגוע בי? מתי אני אוכל כבר להשתחרר ממנו? היום הפסיכולוגית אמרה לי שנראה לה שבאמצעות נישואין לגבר נורמלי אני אשתחרר מזה ואוכל להמשיך בחיי. אני מקווה מאוד שזה נכון. אני לא יודעת אם אני צריכה לנתק כל קשר איתו... גם ככה אני כמעט כבר לא מדברת איתו ובקושי רואה אותו, אבל הוא לא יוצא לי מהחלומות. ניסיתי הכל, אבל אני פשוט לא מצליחה להיפטר מהצל של אבא הרשע.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
