כינוי:
מין: נקבה תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2005
הלו זה אני...
קראתי את הפוסט המשעשע של her על הטלפון הציבורי, וזה הזכיר לי סיפור אמיתי שקרה לי:
פעמחת עברתי עם ידיד שלי איתי ליד טלפון ציבורי. צילצל. איתי ענה.
הבנאדם שצלצל היה בטוח שזו הפיצה האהובה עליו, וביקש מגש בעודו מפליג בתיאורי התוספות והרוטב. איתי שיתף פעולה ואפילו אמר לו שהמגש יגיע עוד חצי שעה, וגם לקח כתובת. לבסוף הוא ניתק והמשכנו בדרכנו.
אני צחקתי נורא אבל גם טענתי שזה היה אכזרי... למיטב ידיעתי הבחור מחכה עד היום, ואולי כבר מת ברעב.
עוד פוסט קורע הוא הפוסט הזה של אינקוגניטו, מבט נשי על כדורסל.
בתור בחורה שהאהוב שלה מכור לצהובים, אני יכולה להגיד ש:
א. צהוב עולה.
ב. ומבחינתי גם אדום (מזל שהוא במילואים כרגע, חיחי)
ג. גוווווווווווווווול!! (אופס...? זה לא נקרא ככה בכדורסל גמכן?)
ד. פעם האקס קנה לי כרטיס לדרבי בכדורגל, לא היה משו, נגמר 0:0, נו מה נסגר איתם?
ה. וכולם היו ערסוואתים!!
לדעתי סריגה לוקחת, בגדול. אבל אני לא מזלזלת בחוויות המעצבות של גברים, במיוחד שזה תמיד קשור בלהכניס כדור לסל או לשער, וכולנו יודעים מה זה אומר.
| |
 יום פתוח בסיפרולוגיה
שעת צהריים אחת בהירה
יום פתוח באוניברסיטה
ובלונד התבקשה על ידי המחלקה לספרות לעמוד מאחורי הספרות המשווה (ליטרלי לעמוד מאחורי הדוכן). בלונד לבשה משו חסוד, ענדה איזו סיכה וזרקה על עצמה צעיף וינטאג', ענדה עוד סיכה לזיהוי שעליה רשום שם המחלקה והשם "בלונד", ושעטה לעבר אולם הספורט שבו התרחש האירוע האמור.
המוני צעירים שהרגע יצאו מצה"ל צבאו על שולחנות הפקולטות השונות, וניסו להבין מי נגד מי ומה הם יעשו כשיהיו גדולים. ביניהם ניתן היה להבחין בפליטי הודו (לבושים לבן ושלא חפפו ראש כמה חודשים), בילדים פולניים שאמא שלחה אותם לברר על לימודי הנדסה, ובסתם סמי-משוררים תועים שלא הבינו למה נקלעו לשם. הללו סבבו בין הדוכנים השונים, כשעיניהם כבויות והם ממש, אבל ממש לא יודעים מה הם רוצים ללמוד ואם בכלל.
דוכן הספרות המשווה עוצב, כיאה וכיאות, בצורת סלון ספרותי (זוכרים שפעם רציתי לפתוח סלון כזה סטייל לו סלומה??): מדף ספרים וכמה ואזות מחרסינה פורצלן (באמת!), ספרי הארי פוטר (טריק למשיכת ההמון חובב הפנטזיה) מונחים על הדוכן, צלחת סוכריות ג'לי אדומות, דפי הסבר ומגנטים לחלוקה.
על המגנטים ציטוט מעניין של קפקא: "החיים הממשיים הם רק בבואה של חלומות המשוררים".
ומאחורי השולחן עומדים בלונד ועוד שניים-שלושה אנשים שתפקידם למשוך את קהל התועים לכיוון משרד ההרשמה, עם טופס של החוג לספרות משווה וצ'ק שמן מאמא ואבא ביד. ואולי, גם לעניין באמת כמה מהם בתוכן העשיר שיש למחלקה להציע, ובמקצוע עצמו.
שיחה עם סטודנטית בפוטנציה א':
הבחורה: "מה זה כאן?"
בלונד: "כאן זה ספרות משווה. אפשר לספר לך קצת על המחלקה שלנו?"
הבחורה: "אההממ.. אני חשבתי אולי להיות סופרת... כאן אני אוכל ללמוד את זה?"
(אויש, איזו קלולס. שייה, רייט...)
שיחה עם סטו' בפוטנציה ב':
הבחור, לאחר שבלונד הסבירה לו מכל הלב מהי הספרות המשווה ולמה זה כזה מרתק ללמוד את זה: "אבל תגידי לי, מה עושים עם זה אחר כך?"
בלונד מדקלמת בלהט את מה ש"צריך" להגיד: "הו, טוב ששאלת. בניגוד לדעה הרווחת, יש המ-ון מה לעשות עם זה כשאתה מסיים. קודם כל יש מסלולים מצוינים לתואר שני בשילוב תעודת עיתונאי. שנית כל, הבוגרים שלנו משתלבים בשוק העבודה בתחום ההוצאה לאור, העריכה, התקשורת והרוח... אנחנו מכשירים אותך לחשיבה תרבותית בין-תחומית... תאמר לי, במה היית רוצה לעסוק?" וכו', וכו'. כמובן, אסור להזכיר את ההוראה כי אז כולם בורחים. בצדק.
(אם אתה רוצה לדעת, התשובה האמיתית היא שבסוף הלימודים תוכל או להיות מורה, או להיות מזכירה, או להיות מובטל אבל מה, מובטל תרבותי איש רוח נאור במיוחד. לחלופין תעשה דוקטורט ותתפלל שתקבל איזה ג'וב באיזו מכללה).
במשך היום, בלונד ממשיכה וממליצה על הקורס של ספרות הפנטזיה כולל הארי פוטר, אבל אישית אני מעדיפה קורסים יותר מעמיקים. אבל מה לעשות, צריך רייטינג. אם לא יהיו סטודנטים לתואר ראשון בכמות מספיקה, המחלקה תקרוס...
היה טוב וטוב שהיה. באמצע היום, כמובן שהשולחן שלנו קרס לפתע, אבל הקמנו אותו מחדש (הכובד של הספרות הגרמנית... מה לעשות). ואני חושבת שדווקא עשינו עבודה נאה: באו המון אנשים, חילקתי המון עלונים ומידע, ואפילו, כשזיהיתי בנאדם שבאמת בא ללמוד, דיסקסתי איתם באמת על היופי שבספרות, מהומרוס ועד אתגר קרת. ואפילו גרמתי לכמה חבר'ה לבוא לשיעור להקשיב ולהשתתף, ונדמה לי שאולי אפילו להירשם ללימודים - מה שעורר אצל המרצה הספציפי גאווה רבה.
אלו הם המראות ביום הפתוח באוניברסיטה. האמת, כיף לי להיות חלק מאנשי המחלקה ואני נהנית לקדם משו שבאמת מדבר אלי ואני מאמינה בו: בכוח של הספרות, ביכולת שלה לגרום עונג אמיתי, בהיותה אמנות יפהפיה ומיוחדת.
| |
 כישורים טכניים דלים במיוחד
נו מה לעשות
שרציתי לשים פה תמונה מהונג קונג (מראה הנוף מחלון חדר השינה שהיה שלי, לשבוע)
אבל
כישוריי הטכניים נראה שהם שואפים לאפס
ובייבי לא פה לעזור לי
אז נראה ש...
אני אצטרך ללמוד איך לסרוק תמונה כך שהיא לא תיראה כמו צל חלוש של עצמה,
מתישהו
:(
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
