פסיכודליה באיטליה

בנתיים, זה יהיה באנגלית. יש לי יותר מידיי לכתוב בעברית.

הפוסט הבא יהיה ארוך.

לנדבי שלי, 

while the tears streaming down my eyes, upon my cheeks.. there won't ever be ... that rpg will never continue... even. I will wait for it all my life. 

Kael, My brother in heart, my dearest friend in the world, died a month ago. I waited for him a month. I had a slight feeling one night that he's gone, but I rushed to get it out of my head "there's no way, no way he is gone" and now... He is... My Kael, is now an angel in the heavens... no more pain, but no more from his smiles, his hugs, his happiness, his energy, his life. He lived shortly, only 19 years, but he lived. He touched so many people, he touched me, and I will thank every single day of my life that I had known him... only 3 years of friendship with him, too short, just too short. 

When I will return to Israel... he won't be there to pick me up from the airport and sit around smoking together, chatting about Italy, planning his arrival here... I will never play pool with him... he will never hug me and purely say that he loves me. 

Now I only have his memory, My best friends memory. I will live for him, find that love that he so desperately searched and never found. I will be more daring like his, So I will never miss something in my life. I know He did everything to live his life in the fullest way possible.. as I see myself, I feel I am missing a great part of life... no more, now I see it. For the sake of life that you maid so bright for me, every minute with you was a storm of feelings, happiness , power, words, speed and some sadness. 
You where a little boy trapped inside a strong mans body, inside you where hurt, I know that because you tolled me all you been thought, all that pain and suffering... and with this all, the epilepsy that you lived with every single day.
I remember that last night I sew you, I staid over your place in my visit 3 months ago. Soon after we set and relaxed, you where on the computer, and suddenly you had an attack. How can I explain what I felt in that moment... I couldn't. I was just happy you where okey. but now... you are gone. I will never see your msn green again, never shall I hear your voice again, you will never hug me so hard that I could not breath for a moment.

I love you Kael Bowen, Nadav Lisaee, forever 19 years old. Died in his bed, from an epileptic attack on the night of 21/2/2008 Rest in peace.

3 פעמים ברונכיטיס ב6 חודשים!!! איך לעזאזל הצלחתי להגיע לזה?!

אני לא בנאדם חולה,

באמת שלא,

אני בקושי חולה פעם בשנה וזה אוליי סתם כאב גרון ליום-יומיים ואז קצת נזלת.

אבל ברונכיט?! רעבק!!!

נמאס לי כל כך!

החזה שלי כואב,

לא למדתי שבוע שלם, אפילו שהלכתי לכנס של שלושה ימים שהיה במקום הלימודים.

כואב לי לנשום,

אני שומעת קולות מאוד מוזרים ותמוהים יוצאים לי מהחזה בכל פעם שאני לוקחת שאיפת אוויר,

זה כאילו הנוסע השמיני יושב לו שם ומחכה לרגע המתאים לקפוץ החוצה ולעשות את הקאן-קאן. [האמת... הייתי רוצה לראות את זה...]

לא ישנתי שינה נורמאלית כבר שבוע,

הראש שלי כואב,

השרירים שלי כואבים,

והופ! נחשו מה! התחיל גם המחזור.

מישהו שם למעלה באמת רוצה להעניש אותי על משהו...

אבל לשמחתי,

נפל לי האסימון [פעם שלישית גלידה... הינה פעם שלישית, והייתה גלידה אתמול! כן, אני יודעת אני חולה, אבל גלידת פיסטוק זה גלידת פיסטוק] האמממ.. שכחתי מה רציתי להגיד.... האמממ. אוה! גבירותיי ורבותיי.... אני שמחה להודיע לכולכם ש...

הפסקתי לעשן!

חע!

הסוף לברונכיט! הסוף לליחה!

הסוף לסירחון!

והסוף לבזבוז הכסף הנוראי...

והאמת, שבוע שלם אני כבר לא מעשנת,

וזו הפעם הראשונה שבכלל חשבתי על עישון בכל הזמן הזה...

וזה בכלל שהתחלתי לקטר על המחלה וכאלה

אז זהו אנשים,

אם הייתי מצב אחר,

הייתי קופצת ומקפצצת פה כמו איזשהי דמות אנימה קוואית לבושה כולה בוורוד שעבר עליה היום הכי טוב בחייה.

[ועכשיו אני תוהה... אוליי ראיתי את mai Otome יותר מידיי מהר.. הרי 26 פרקים ביומיים זה חתיכת דוזאת סמים בשבילי]

הינה אני יושבת מיטה עכשיו,

ואיכשהו לא נחנקת משיעול,

אוויר אני אנשום אוליי בעוד יומיים,

בנתיים יש לי אוטריבין