יום העצמאות היה מדהים. באמת.
אחרי שבדקתי מיליון פעם שהנר של יום הזיכרון כבה, ואחרי שבכיתי את הבכי הקבוע שלי - הרשתי לעצמי לחגוג.
כמו כל בני הנוער והמבוגרים שעדיין חושבים שהם בני נוער, יצאנו כל החבורה למופע המרכזי.
בחיים שלי לא רקדתי וקפצתי ככה...
מיליון אנשים צפופים, דבוקים אחד לתחת של השני, אבל כזה כיף!
הערב הזה בהחלט הוציא ממני את כל העצב והעצבים של יום הזיכרון..
כל שנה אני מתעצבנת מחדש על הקרבה של יום הזיכרון ויום העצמאות, וחושבת מה היה קורה אם היו דוחים את יום העצמאות ביום אחד.
אבל אתמול הבנתי בדיוק את המשמעות של הקרבה הזאת.
זה עדיין קשה והמצב הנפשי לא משתנה בשיט, אבל בכל זאת, זה חשוב.
אז אחרי שישנתי אולי 4.5 שעות, ואחרי התארגנות מטורפת של חצי שעה,
יצאנו ניצן (המהממת) ואני לסיור ברחבי השדות הקרובים אלינו.
היה חם, היה מלא אנשים סקרנים והיה מלא ג'וקים,
אבל היה כיף ומצחיק והכי חשוב - יצאו תמונות טובות :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
