שלום לעולם, מדברת אליכם חיילת משוחררת. שני ימי זיכרון עברתי בצבא, בצבא ולא בבית- בראשון רק התגייסתי והצטמררתי על מדים לראשונה בקורס תצפיתניות בדרום הארץ, ובשני בחרתי בחירה חופשית לעמוד בצפירה מול התצפית שלי, במשמרת שלי, בבית השני שלי שרכשתי במסגרת הצבאית.
בגאווה, ולא פחות ממנה עמדתי על מדים- א' או ב', חושבת על אלפי חיילים חללים שאני אפילו לא מכירה, שאני כרגע עומדת במקום אחד מהם ואלפי חברים שלי עומדים במקום השאר. השנה, עשרה ימים אחרי השחרור שלי אני עומדת שוב בבית הספר האחרון שעזבתי, שומעת צפירה ותפילת יזכור לזכר חיילים שלשמחתי לא היו בוגרי בית הספר שלנו, וחושבת על חייל אחד שקרוב לי למרות שכבר לא היה חייל כשעזב אותנו, הוא לא נהרג בצבא ההגנה אלא בצבא של החיים, וזה היה קרוב כל כך, עד כדי כך שכל אלפי החיילים פינו לו שביל בראשי, לפחות השנה, לפחות כשזה עדיין מרגיש טרי.
לזכר אלפי חיילים שנתנו את החיים שלהם כדי שחיינו ימשיכו כהרגלם ובלעדיהם, לזכר מי שהם היו, ממי שאני הייתי בגאווה, ומי שכל אחד ואחד בארץ צריך להיות בשלב הזה בחייו ויותר אם רק ירצה ויבורך. לרגע הרגשתי גאה רק בחצי כוח על כך שאני אזרחית כשזמזם בי געגוע קטן ושארית אחרונה של רצון אמיתי כמו שהיה לי בהתחלה שם בשנה הראשונה לשירות- לעלות על מדים, א או ב', ולהיות גאה על שייכותי למדינה כחיילת. אבל תורי כבר עבר, היום זה התור שלהם לעמוד שם בגאווה, על מה שאלפי חיילים אחרים כבר היו כמוהם וכבר לא יהיו כמוני.
לזכרם של מספיק חיילים שמותירים לנו לחיות במדינה הנפלאה שלנו, כשביום למחרת זכרם אנחנו חוגגים את הירושה שלנו מהם.
שיהיה יום עצמאות 64 שמח לכולם 
כינוי:
another word
בבלוג זה
בכל הבלוגים
