נעלי עקב
הן היו גבוהות, הכי פשוטות והכי גבוהות שיכלה למצוא. החלטה פזיזה היא המכה שהפילה אותה כבר פעמיים בשבוע האחרון, אבל לא זאת, זאת אהבה ממבט ראשון, זה מה שחיפשה, היא הרגישה באיזשהו מקום לא ברור מבפנים שזה מה שחסר.
צבע קורל מבריק עטף את כף רגלה באלגנטיות למרות שהיה זה כבר סוף הערב. העמידה שלה הקרינה ביטחון, הרבה ביטחון והרבה נוכחות, הגובה היה מרהיב ושילוב הצבעים עוד יותר, כאילו שניסתה בגובה זה להוכיח שהצליחה להתגבר.
צעדים ספורים ברחוב, נקישות עקבים בקצב שיכל לשגע כל אדם שסבל מנדודי שינה וחיפש מטרה להניח עליה את האצבע המאשימה הדהדו בשדרה המוכרת באור יום שכבר נשכחה במסכת הלילה, כפות רגליה הנפוחות בערו בה בכל חצי צעד שעוד הצליחה לעשות, הבעירו בה את האשמה- את לא באמת התגברת, הכל צבעים, הכל אפור.
בצעד הבא נעצרה ליד ספסל בודד, ובלי לחשב את עשרות המטרים הבודדים שנשארו ממנה עד לביתה היא חלצה את נעליה, מסרבת להתמוטט באמצע הדרך ונקבה את מבטה באבן שריצפה את מדרכת הרחוב. מבטה השיכור מעייפות קלט את הפינות הקטנות בהן לפחות לא יינעצו בכף רגלה שברי זכוכית ישנים וכך הלכה בצעדים גדולים יותר, קצביים יותר ומהירים אף יותר לעבר ביתה.
כף רגלה נחתה על אבן קרה שכיסתה את רצפת לובי הבניין בו גרה, סוף כל סוף בית ולפחות החל מעכשיו לא תצטרך לדאוג לשבי זכוכית שיינעצו בכף רגלה. נעלי העקב הבוגדניות בכף ידה חייכו אליה באלגנטיות חיוך קורן ומבריק, מבטיחות לה את הביטחון והנוכחות הראוותנית בכל פעם שתעז לנעול אותן בשנית, בכל פעם שתיכנע שוב לעצמות המרוסקות שיותירו אחריהן. שברי הזכוכית לא היו ברצפת הרחוב אלא אם בין ברק הבד שעטף אותן, אותן נעלי עקב ורודות וגבוהות במיוחד שליטפו את כף רגלה ומחצו אותה בעדינות, ריסקו כל טיפת ביטחון שצמח ממנה ובנו אותו מחדש.
ומי היה מאמין שכל כך הרבה רגש מסוגלות להוציא רק זוג נעליים כל כך גבוהות וכל כך ורודות.
299 מילים
והן באמת מרהיבות.
כינוי:
another word
בבלוג זה
בכל הבלוגים
