צניחה חופשית

באמא של השוונג, פרק 2 ואולי הלילה גם 3. הלוואי שסוף סוף אני אצליח לסיים סיפור אחד, ושיהיה טוב.

2.

            רוח קרירה של ים, שמש מלטפת, צלילי הגלים שלעולם לא מתעייפים מלנגן להם שירים אל תוך הלילה, הבוקר, הצהריים, הכל נראה להם כיחידת זמן אחת ארוכה במיוחד. דניאל פרשו שמיכה על חלקת דשא בספינה ונהנו מכל רגע בשמש המלטפת. התזמון היה מושלם: אמצע יוני, שנייה לפני שהלימודים מסתיימים והחופשות מתמלאות בבני נוער מתלהבים, עדיין לא חם מדי ובכל זאת חם מספיק כדי לאזן את השמש עם ים נצחי ובמחירים סבירים. כן, שיט בתקופה הזאת הוא בהחלט הפיתרון המושלם.

            דניאל שכב על בטנו כשידיו פרושות קדימה, רגליו פרושות גם הן והוא תופס את כל המקום האפשרי בחצי שלו. כבר שבוע וחצי הם ככה, בין מיטה לדשא, נהנים מחום של חיבוקים ושמש, מקרירות של מזגן ורוח של ים, מדי פעם גיחות לבתי קפה ומוזיאונים שהיו כלולים בחבילת השיט שלהם בין עוגן לעוגן. מירית שכבה על הגב כששתי זרועותיה מעליה, מקפידה לא לשים את משקפי השמש למרות הפיתוי- כדי להימנע משיזוף בצורת שני עיגולים לבנים סביב עיניה.

            "לא בא לי לחזור" היא שמעה פתאום את דניאל ממלמל.

            "גם לי," היא רצתה לומר שחייבים, אבל המילה לא התאימה לסיטואציה, אז רק הביעה את הסכמתה.

            "אז בואי נישאר כאן לעוד סיבוב" הוא אמר כשהרים את ראשו  והביט בה משועשע. מירית בחנה אותו כשאמר את זה והייתה בטוחה שהוא צוחק.

            "בטח," היא לא הייתה בטוחה מה לומר. "נתגנב לאחד החדרים, אף אחד לא ירגיש שאנחנו כאן, ונצא לנו בשלווה כשהספינה תצא שוב" היא אמרה לו בטבעיות כאילו כל התוכנית כבר הייתה בנויה מראש.

            "מה פתאום, אנחנו לא גנבים. פשוט נחזור אחורה בזמן לתחילת השיט ונחווה אותו מחדש" הוא אמר כמובן מאליו.

            "אבל ככה אתה גונב זמן," היא התחכמה.

            "למי איכפת? שילמנו על כרטיס אחד, לתקופה מסוימת, אף אחד לא אמר שאנחנו יכולים ליהנות מהתקופה הזאת רק פעם אחת. חוץ מזה לאף אחד אין בעלות על הזמן, אז טכנית הוא שלי, כלומר אני לא גונב אותו מאף אחד ואני רשאי לעשות בו מה שאני רוצה" הוא השיב לה.

            מירית הביטה בו בהתפלאות, מסרבת להאמין שבאמת נכנסה איתו לויכוח טיפשי כל כך, מה שבקלות כל כך יכול לקרות רק איתו. "אוקי, חכמולוג, אם תמצא דרך להחזיר אותנו בזמן לתחילת החופשה- אני איתך" היא אמרה כששברה את טיפשות השיחה בעובדה מציאותית שנכנסה בין השורות. עזוב אותי עם השטויות שלך, אין דבר כזה חזרה בזמן, הוא תמיד רק רץ קדימה.

            "זאת לא הייתה שאלה, ברור שאת תבואי איתי," הוא אמר, לא נראה שההערה של מירית הפריעה למצב רוח השטותי שלו. "וחוץ מזה," הפעם הוא חייך במסתוריות. לפתע זינק מעליה, הצמיד את כל גופו לשלה ועטף אותה בכל גפיו. "את לא חייבת להיות כל כך כבדה מירוש" הוא צחק כשמצחו היה צמוד לשלה. היא רק צחקה, התגלגלה מצחוק שהשתלט עליה מבפנים ותפסה במותניו של דניאל.

            "בינתיים אתה היחיד שכבד פה" היא השיבה לו בתגובה והצמידה אותו אליה. החופשה נגמרת, זה היום האחרון לשיט והיא עדיין מרגישה שהם מנצלים כל רגע ממנו, הרי ככה זה תמיד עם דניאל, תמיד מרגישים חיים.