השלג הלבן הקפיא כל דבר שעמד לתומו בחוץ, אבל לגוף שלו זה כבר לא הפריע- הוא כבר לא הרגיש את הקור. אפשר היה לומר שהדם שלו בער בעורקיו, לפחות כך היה נדמה לו באותן שניות שנדמו כמו נצח, אך למעשה לא היו מספיק ארוכות כדי שהשלג יקפיא את פתחי הזרימה שנפערו בגופו. נדמה היה שהעצים הגבוהים משתקפים בעיניו החומות, שכל מה שנשאר מהן היה הבעת ריק והתפרקות על מצע הצמר גפן אותו אהב יותר מכל.
את הידיים החמות באמת, אלה שהגיעו מספר שניות לאחר מכן, הוא כבר לא הרגיש- רק ראה. בשביל מה בכלל הניסיון המיותר הזה לחמם אותו? כבר חם לו, אין צורך באמת. טוב לו עכשיו ונעים, טוב לו איפה שהוא- למרות שלא באמת ידע אם הגיע למקום טוב, למעשה לא היה לו מושג לאן בכלל הגיע. הוא רק ידע שעכשיו היה לו חם, יותר מדי חם, ומשום מה הידיים שחיבקו אותו בניסיון לחמם- רק התקררו עוד יותר בעצמן.
נוזל שקוף התערבב עם נוזל אדום על גושים לבנים. לא, זה לא היה ורוד, זה לא היה נעים. זה היה קר מדי, או חם מדי- תלוי איפה נמצאים. והידיים האלו שהקפיאו לפני כן בניסיון לחמם, השאירו בעוזבן דמעות קפואות- שהאדימו והלבינו עם יתר הצבעים.
195 מ'
הייתה לי תמונה בראש, אז ניסיתי לכתוב בלי שמץ של מושג לאן זה יגיע.
נכתב במקור ב29.12.11 (לפני חצי שנה!) 23:04.
כינוי:
another word
בבלוג זה
בכל הבלוגים
