פרק 1
הקטה וסקאר.
הֵקָטה יצאה מהגבול הצפון מערבי של יערות הגשם והלכה לאורך חופי אפריקה על מנת להישאר קרובה למקורות מים עד שתתרגל לטבע. היא לקחה על עצמה מסע שמעולם לא הוכנה אליו נפשית או פיזית וכל מה שעמד לרשותה הוא כישוף דל שירשה מאביה בתור בת מלוכה עם דם לריאני טהור. היא התאמצה לזכור אילו מהצמחים פעלו לטובתה ומה מהם היו קטלניים, אספה ככל שיכלה את צמחי המרפא שבטחה בהם והתפללה בכל ערב שהכישוף שלה יהיה מספיק חזק כדי להגן עליה לעוד לילה מחיות הטרף ביערות.
השמועות אומרות שרייבן התקדם לכיוון אמריקה הצפונית ומשם כבר לא הייתה לה כל דרך לדעת היכן הוא נמצא והאם כבר מצא חלקים של מגן הזכוכית. היא תהתה היכן בכלל תוכל לקבל הכוונה לכיוון החלקים, אולי המסע לאחד מהם יוביל את רייבן היישר אליה.
בלילה אחד כאשר שכבה על שפת המים, כמעט רדומה היא שמעה קול חרישי של ענף נשבר. אולי העייפות מתעתעת בה לדמיין קולות, אבל העורף שלה עקצץ כאילו מבט חודר ניסה לשסע אותה באותה נקודה. יכול להיות שמדובר בחיית טרף שתסיים את מסעה בו במקום ויכול להיות שרייבן מצא אותה עוד לפני שהצליחה להגיע לאחד מהחלקי המגן. היא ידעה שלרוב אין אף אדם שמסתובב עצמאית מחוץ לממלכות, האזור היה עמוס בגלי חום שרק מעשי כשפים יכלו למתן אותם כך שהסיכוי להיתקלות בשודדים לא היה גדול.
הקטה שכבה דוממת במקומה וליקטה באוזניה כל רחש שזרקה אליה הרוח בין עצי הענק. הנה שוב ענף נשבר, הפעם קרוב יותר. מרחוק, לעין לא מיומנת בכשפים, הייתה אמורה להיראות כמו בול עץ לא יוצא דופן. הסוואה שימושית שלמדה באותו יום בו ניסתה והצליחה לברוח מאביה ביער עד שחשד כי למדה להשתמש בכישוף ואז מצא אותה. אם נמצא מטרים ממנה אדם מיומן בכשפים, ייתכן שהוא רואה אותה בלי קושי וסוגר עליה בלי שתצליח להתגונן מפניו.
את הנפת החרב היא שמעה בשמינית השנייה בה צברה מהירות לכיוונה. מייד הסתובבה על צידה ולפתע מצאה את עצמה מטרים מעל פני הקרקע, בקו העלים הראשון שעל צמרת העץ שעד לפני רגע היה מעליה. במבט דומם היא חיפשה בעיניה את הצייד וכשלא מצאה אותו היא הניחה שהפתיעה אותו כמו שהפתיעה את עצמה ולכן מיהר להסתתר לפני שתגלה את זהותו. היא המתינה בדריכות כל הלילה לראות האם חזר על עקבותיו אל תוך המחנה הדל שלה ומשהפציעה השמש בין עצי הענק והאירה את האוקיינוס היא זינקה מהעץ ופנתה לבדוק את שטח המחנה בעצמה.
דבר לא נגנב ואף לא זז ממקומו. תיק העור המוסווה שהכיל את צמחי המאכל והמרפא נשאר סגור ונינוח, אף אבן ממתחם המחנה לא זזה ממקומה. הצייד עם החרב נעלם ברגע שנעלמה גם היא.
הקטה התכופפה כדי להרים את התיק וצליל החרב הנשלפת הפתיע אותה מאוחר מדי- קצה המחודד כבר היה מכוון היישר אל מרכז גבה. "הזדהי" דרש בעל החרב. היא הבחינה שחוד החרב אינו נוגע בה ואף על פי כן יכלה להרגיש באיומו, היא שמעה על חרבות כאלה המיוצרות באיים של כירה, ספורות מהן אף הגיעו לממלכה במשלוח מיוחד כמחווה לאביה, אך מעולם לא זכתה להחזיק באחת כזו בעצמה שכן השתמשו בהן בדרגות הגבוהות ביותר בהגנה על הממלכה. "הציגי את עצמך!" דרש הקול בשנית, חוד החרד התקרב אליה במספר מילימטרים והאיום על גופה גבר למרות שגם הפעם לא היה אף מגע. הקטה הסתובבה על צירה כשידיה פשוקות לצידיה, חסרת אונים, והביטה בצייד שעמד מולה.
סקאר בחן את גופה של הנערה מולו ומייד הבין שלא מדובר בציידת. כשראה אותה מכורבלת על החוף חשב במבט ראשון שהיא בול עץ כרות וזרוק, אך במבט שני הבין שמדובר בכישוף הסוואה דיי מוצלח שכמעט והטעה אותו. כבר מאותו לילה הוא הבין שהשמיעה שלה מחודדת מהרגיל, ברגע ששני הענפים ששבר הפריעו ליתרון ההפתעה שלו וגרמו לה להעלם בן רגע לכל הלילה. רק לפני מספר דקות הוא הופתעה לראות את אותה נערה מזנקת מהעץ הסמוך למקום בו ניסה לתקוף אותה, מנסה לחבר בראשו איך נעלמה בשבריר השנייה לצמרת העץ והוא אפילו לא הבחין בכך. כעת לא שלף את החרב עד שהיה בטווח מאיים, פן תשמע את השליפה ממרחק ושוב תהיה דרוכה להפתעות.
הנערה הסתובבה אליו בכניעה ובחנה אותו בסקרנות. עיניה מייד התמקדו על השביל הקירח בראשו, צלקת שנוצרה מבקע בראשו כשהלידה שלו הסתבכה. הוריו הבדילו בין חמשת הבנים באמצעות שם המאפיין כל אחד מהם, כך יצא שלאחיו קראו סטיין על שם כתם לידה, גרין על צבע עיניים, פירסט על שם המיקום בין האחים ואפילו דרמאס בגלל העור הקשיח שאיתו נולד. פרט לסימנים אלה אין ביניהם אף הבדל, עובדה שאיחדה אותם בהרבה הומור עוד יותר במשך השנים עד שנאלצו להתבגר ולהפוך לשליטי האיים.
סקאר התבונן בנערה השותקת והריץ בראשו את האפשרויות. אם היא לא ציידת, היא יכולה להיות תושבת מנודה- או בת מלכות במסע. ובכן ודאי! ברגע שהאפשרות עלתה בראשו מייד התחברו והזדהו פניה עם אלו של מלך לריה. מבטו הקשוח מייד התרכך והוא נעץ את חרבו באדמה, קד למראה המופתע עוד יותר של הנסיכה.
"הנסיכה הקטה," הוא אמר כשהחווה את תנועת הכבוד.
"מי אתה שתגדיר אותי?" היא הסתכלה עליו במבט המום שהתקשח לפתע.
"סקאר, אחד משליטי האיים בממלכת כירה. אי אפשר לטעות בדמיון בינך לבין המלך" הוא הסביר את עצמו. פניה אמנם התרככו מעט למשמע הסיבה ההגיונית אבל עדיין לא נראתה בטוחה לגמרי.
"אם אתה שליט באיים, למה לך להסתובב בגבולות אפריקה? " היא שאלה בחשד.
"אני מניח שהשמועות על רייבן בממלכת מארד הגיעו גם אלייך." הקטה נראתה מאזינה, מחכה להמשך בלי לפצוח פה. "אחרי הברית בין המלכים יצאתי למסע במטרה למצוא את רייבן ולמנוע ממנו להשלים את מגן הזכוכית, לטובת צבאות ההגנה של שתי הממלכות בברית"
הקטה המשיכה להביט בו כאילו מתלבטת אם להאמין לו. "גם אני כאן מאותה סיבה" היא סיכמה את מחשבותיה. הוא הניח שאם שיתפה אותו בעובדה הזאת, כנראה ששכנעה אותה באמיתות סיפורו.
"אם תסכימי ללכת לצידי, יהיה לי העונג לאחד את המסעות שלנו לאחד ולהעצים את הסיכוי שלנו לשרוד בו" הוא אמר כשהרכין מעט את ראשו כמחוות כבוד נוספת מבלי להוריד את מבטו ממנה.
הקטה משכה את שתיקתה, המתנה שאילולא היה מוסת נגדה היה יכול מייד לנצל לטובתו ולתקוף, אך שמח שהוא זה שנוכח לשתיקתה ולא האויב.
"אני מניחה שנוכל להסתדר" היא אמרה לבסוף והפנתה אליו את גבה, התכופפה והרימה את התיק אל כתפה והחלה להתרחק לכיוון צפון. "אתה בא?" היא נעצרה לפתע והתבוננה בו. הוא הבין שהחלה ללכת בלי להודיע וייתכן שייקח לה זמן לבטוח בו. מייד רץ לכיוונה והשניים הלכו בנחת זה לצד זו.
1004 מ'
כינוי:
another word
בבלוג זה
בכל הבלוגים
