צניחה חופשית

עומד לו עם הגב אל העולם, פניו אל הרצפה.

מכונס בתוך עצמו כשנדמה שמבטו עומד בהצגה.

הוא מתרכז בצעד הבא ובכל זאת דורך במקום,

בראשו מתכנן מסלול, הרבה יותר קל בדמיון מאשר במציאות.

מחליף משקל מרגל אחת לשניה, מהרגל אחד לשני,

ממסמר את עצמו למקום כמו מטרה קלה.

סכין אחת, סכין שניה, חץ.

בועה דמיונית שמאדה אותם, כי הם נזרקים בלא כוונה לפגיעה.

הוא לא מבחין בעיניים רושפות, שולפות חצים,

מאדות אותם כמעט באותה שניה בה נוצרו.

הוא לא מרגיש את החום,

לא שומע את שריקות הרוח הרגעית של סכינים שנשלפו.

הוא לא מבחין, עדיין מחייך.

אולי הוא יודע שזה קורה אך לא רואה, רק מודע, מנסה להתעלם.

אולי הוא מחייך גם בשבילה, כי המאגר בסופו של דבר ייגמר,

הסכינים לא יושחזו והחצים לא ישלפו, הבועה תתמוגג, תיעלם,

אז תוכל היא לחייך גם לעצמה ולא לאש,

שוב להגן עליה מפניו ולא בהיפך לסכן.