צניחה חופשית

פה

ופה

ופה

ופה

ופה

ופה

ופה

ופה

ופה

ופה

ופה.

מה אתם רואים?

אני רואה מישהי שעברה תקופה קשה.

אני רואה מישהי שנפגעה.

אני רואה מישהי ששיגעו לה תחיים. שלא נתנו לה שקט.

אני רואה מישהי שהסתירו ממנה חלק מהאמת.

אני רואה מישהי שפצעו לה את הלב. חוררו, שברו, ניפצו לרסיסים.

אני רואה מישהי שעברה במצב הרוח לא מעט שינויים.

אני רואה מישהי שהדעות שלה כל הזמן משתנות.

אני רואה מישהי שלא היה לה מספיק אויר כדי לחיות.

אני רואה מישהי, שמישהו, נכנס בה חזק. בנקמה.

ואותה מישהי, החזירה במלחמה.

אבל לא כי רצתה לשנוא, או רצתה להוכיח, להראות.

היא בסך הכל רצתה לחיות.

אז עכשיו... זוכרים כל מה שחשבתם על אותה ילדה שכתבה מה היא מרגישה בפוסטים למעלה?

תשכחו מזה.

זוכרים את הילדה ש...

רצתה לצאת מהסיוט הזה,

רצתה לקום בבוקר ושהכל פתאום ייעלם,

רצתה לחייך באמת, בלי להעמיד פנים

רצתה... לנשום. אפילו לרגע.

אז יפה, שכחו ממנה.

היא כבר לא קיימת.

זה נגמר כאילו כלום,

כאילו לא היה.

ככה פתאום נעלם,

עבר,

נשכח.

פתאום אפשר לנשום.

פתאום יש שקט.

פתאום...

ועדיין...

המחשבות רצות, ההלם מכה,

ויש לי שקט.

©opyRight