"טוב אני זזתי... מזל טוב, ותתחדשי על המתנות... ביי..."
הוא עובר אותי, מזיז את הכיסאות.
לומר? לא לומר? עוד שניה הוא לא פה.
"רגע, חכה שניה" הראש שלי היה לרצפה, וניסיתי מהר להגיע אליו בין כל הכיסאות. מעדתי.
"מה?.. חח רק אל תמותי לי פה" פחדתי להסתכל עליו.
"אפשר לפחות חיבוק?" איך הוא שמע אותי? וגם רעדתי. וגובה העיניים שלי היה החזה-צוואר שלו, כי הוא גבוה ממני באיזה ראש וחצי.
"בטח" ?!
פה אני כבר לא יכולה לתאר. זה היה מוזר.
יד שמאל שלי הייתי על הכתף שלו, כאילו עוטפת את כולו, מפחדת שיברח. זה היה בערך... 2-3 שניות.
שהרגישו כמו נצח.
שמעלות בי כל כך הרבה שאלות.
ובאותו רגע לא חשבתי כמה הוא מגעיל אותי.
או כמה אני כועסת עליו.
או כמה אני מפחדת.
או מקנאה.
באותו רגע הייתי מרוכזת רק בלחבק אותו. ולחייך.
ושניה לפני שהוא התרחק ממני, לחשתי לו, עם חיוך שלא התאפק, "התגעגעתי לזה".
ואז הסתכלתי עליו.
הייתי חייבת.
וראיתי אותו מסתכל עליי, התשובה שלו הייתה מבט עם חיוך ענק.
החיוך הכי גדול ויפה שראיתי ממנו.
הכי אמיתי, לא מאולץ.
ואני תוהה. מה באמת קורה שם, בלב שלו? או בראש.
זה ממש מסקרן אותי.
תשובה:
ME
הדבר השלישי לא היה קשור ליומהולדת.... :( זה פשוט.. היה. משהו שרציתי חח.. עוד פעם לחבק אותך...
HIM
חח את יודעת שעכשיו כלום לא מונע ממך ושהייתי עושה את זה גם בלי קשר ליום הולדת שלך אם הייתי יודע שאת רוצה.......... אז שושו
ME
זה לא בדיוק נכון...
HIM
תתפלאי
ME
אם הייתי יודע כמה מחשבות רצו לי ב5 שניותה אלה XD
HIM
ספרי אני אדע $:
ME
היית מבין שעולם ומלואו מונע ממני
HIM
אישית אני חשבתי על הלילה ההוא שנתתי לך חיבוק
ME
אמממ.. ולמה חשבת על החיבוק ההוא?... (תענה :$ בבקשה)
HIM
לא יודע... זה מה שקפץ לראש חח
ME
באותו רגע לא חשבתי על כלום. פשוט...החלטתי לבקש ממך חיבוק ומאז לא חשבתי על כלום חח.. חוץ מ- "פאק כמה זמן עבר מאז", שאת זה גם אמרתי לך...
אבל את החיוך שלו, את הזיכרון הזה, אני לא אשכח לעולם.
את החיבוק המפוחד הזה.
הראשון, האחרון, המיוחד.
ואומר כל כך הרבה. את הכל.
רק המגע, ללא מילים, אומר "התגעגעתי".
ואח"כ רציתי לקפוץ עד השמיים. וכמעט בכיתי מהאושר.
כי לקחתי סיכון, אומץ, והרווחתי.
כי לא נגעלתי, וזה אומר שהכעס עבר. סלחתי.
כינוי:
another word
בבלוג זה
בכל הבלוגים
