הרגשתי צורך לכתוב לך שוב, דברים שאני אומרת לך כל יום- בלב.
יש לי כל כך הרבה שאלות אלייך, דברים שאני מתה לדעת, אבל לא רוצה לדעת. מעדיפה שלא.
שמרת את הלוח שנה? אתה זוכר משהו ממני? מה באמת קורה לך איתה? מה עובר עלייך? אנחנו נחזור להיות אי פעם ידידים כמו שהיינו? אני חשובה לך?
ואני רוצה גם להיפרד ממך, איכשהו. לבקש ממך ללכת. לא לדבר איתי. לבקש ממך להתעלם ממני, כמעט. פשוט... בוא נעזוב את זה. קשר חלש. לא מדברים על זה. עם זה.
אבל אני לא מסוגלת לבקש ממך דבר כזה.
חשבתי על זה היום, ואני אפילו לא זוכרת איך הכרנו. איך נכנסת לי לחיים.
זתומרת, אני זוכרת שזה התחיל משקר שלא היה קשור אלינו... ואז התחלנו לדבר...
אבל איך נכנסת לי לחיים?!
מתי זה קרה, כשהשם כבר נשמע מצלצל מוכר. כשכבר ידענו אחד על השני הכל. כשכבר סמכנו אחד על השני יותר מכל אחד אחר. איפה זה השתנה?
שמתי לב פתאום, שהכל קרה כל כך מהר. ואפילו לא שמתי לב.
ובדיוק כמו שאני לא זוכרת איך נכנסת לחיים שלי, אין לי שום מושג איך להוציא אותך מהם.
תגיד לי, איך?
אני מפחדת להיפגע ממך שוב, אני יודעת שאני אפגע ממך שוב.
ואני רוצה להפסיק את זה לפני שאני שוב אקבר בדמעות שלא צריכות לרדת בכלל, רק בגללך.
ואני מפחדת יותר לומר לך את כל זה.
ובנתיים הכל בסדר.
"...השקט שלפני הסערה..."
©opyRight
"...מאוד אוהבת, לא זאת השאלה
אתה מבין נכון, אני לא יכולה
שוב לתת ללב שלי לחטוף ממך כזאת סטירה
אז עכשיו אתה חוזר בחזרה..."
כינוי:
another word
בבלוג זה
בכל הבלוגים
