צניחה חופשית

חלק א'

"אני שונאת אותו, כל כך שונאת אותו!" צווחה שונית על כולם וזרקה כל מה שהיה קשור בגיא בדרך כלשהי. היא החליטה למחוק אותו מהחיים שלה בכל דרך, כך שהברירה האחרונה שתישאר לה היא לראות אותו בבית הספר.

"תיזהרי, זה שביר-"

"לא איכפת לי, העיקר שלא יהיה מול העיניים שלי!" הגיבה שונית להערתו של דור. הוא ישב שם על מיטתה, צופה בה מעיפה כל זכר לגיא.

"בעתיד, אחרי בית הספר, אני אעשה הכל. אבל הכל! כדי לא להיתקל בו יותר, לעולם! אתה עוד תראה! אני כל כך מצטערת שפגשתי אותו" היא אמרה בזעם. דור היה נואש ממנה. היא הגיעה לנקודה בה לא יכלה יותר לסבול אותו, ובצדק. הם לא הפסיקו לריב.

-

"גיא חומד מה התאריך היום? אימו ביקשה לדעת. גיא הציץ בלוח שנה שנתלה מעל מיטתו. "8 בדצמבר!" הוא קרא וחזר לקרוא את הספר. הוא הוריד את הספר שוב, וחזר להביט בלוח שנה. נגמרו השברים, בחודש הזה. הוא קרא בפעם האינסופית את המשפטים שכתובים שם, מריץ אותם בעל פה בתוך זכרונו.

שונית. הדוגמה החיה לכמה אהבה יכולה להיות בין שני אנשים שלא יכולים להיות יחד, בשום מצב. אם היה יכול, היה חוזר אחורה בזמן ונמנע מלהכיר אותה, כדי לחסוך לשניהם את כל הסבל שבריבים וצעקות, ובמיוחד כדי למנוע ממנה לעבור את כל הקללות שלו בלגרום לה להאמין שהוא שונא אותה.

'אמנם זה לא נכון, אבל שנאה זו הדרך היחידה שתפריד בינינו' חשב גיא.

האהבה שלה לא מבינה אחרת, והיא יכולה להיות של מישהו ראוי יותר, שלא יגרום לה לסבול כל כך הרבה.

הוא הוציא מהארון את החולצה ששונית תפרה לו והדפיסה עליה באופן עצמאי, לבש אותה, והחל להתכונן ליציאה למגרש.

אולי, בכל זאת, בעתיד,החיים יפגישו אותם שוב. הוא קיווה.

חלק ב'

קדימה, שונית, את לא יכולה לוותר עכשיו" עודד דור, מחבק את שונית רגע לפני עלייתה למטוס שייקח אותה לאיטליה.

"בזבזת 4 שנים בבית הספר לעיצוב ועוד יצאת משם עם 100 עגול. השקעת עוד שנתיים בלמידה דחוסה של 7 שפות, רק כדי שתוכלי לעבוד כמו שצריך בכל זה, ועוד קיבלת לא מתחת ל90 בכל השפות. בחלקן אפילו מאה! אז לכי עכשיו, תהרסי להם את צו האופנה האיטלקי, ותעלי שם את הסטייל שלך! אני מצפה למלתחה חדשה השנה עד שאני אוכל לבוא אלייך כשתהי כבר טחונה בכסף" הנאום של אחיה, הידיד הטוב ביותר שלה, העלה על פניה של שונית חיוך ובו בזמן הוריד ממנה דמעה של געגוע. היא עושה את זה, היא מגשימה את החלום שלה, להיות מעצבת אופנה באיטליה. הכל כבר היה מסודר, נשאר רק לעלות למטוס.

היא הכניסה את המזוודות שלה לתא המטען, מוודאת שתוויות השם מחוברות היטב, הידקה את תיק הגב שלה עליה ונכנסה אל המטוס. הנה זה מתחיל.

היא עברה את כל המושבים במטוס, והכל היה מלא. לא יכול להיות שהכל מלא, הרי אלה כרטיסים מוגבלים, היא חשבה. ואכן, לייד מישהו שישב צמוד לחלון וקרא ספר על התפתחות המוח, לא ישב אף אחד.

"סליחה?-" הוא הפנה את מבט אליה. "אפשר לשבת פה?" היא שאלה.

"כן, בטח, מעדיפה את החלון או את הפנימי?" הוא שאל ברוגע.

"אה, אל תטריח את צמך, אני אשב בפנימי. נעים מאוד, שונית" היא אמרה בחיוך.

-

שונית? זה הפך להיות שם נפוץ מאז שיצא מהתיכון? לפחות עשרה פעמים, אם לא יותר, שמע את שם זה.

"נעים מאוד, גיא." הוא אמר. "לאן את טסה?" התעניין.

"איטליה, אני מתחילה שם חיים. ואתה?" היא שאלה.

"וואלה, גם איטליה. אני מתחיל שם קרייה בסגנון שונה. אולי עוד ניפגש" הוא חייך אליה.

משהו בה נראה לו מוכר. אולי כבר נפגשנו, חשב.

חלק ג'

"בוקר טוב שונית, קיבלת הצעת פרוייקט חדשה אתמול בלילה" הודיעה המזכירה כאשר נכנסה שונית למשרדה. היא לחצה על התא הקולי כדי לשמוע, ובו בזמן עיינה בניירת שמולה. במקביל להודעה הכתובה שהשאירה המזכירה, שמעה באותו הזמן שונית את קולו של יואל, מנהל מועדון הספורט האיטלקי הייצוגי, מציע לה תפקיד בתור סטייליסטית קבועה לשחקנים שלו. זה כולל אירועים רשמיים, שיפוץ מדים, וכל דבר אחר שנדרש בו לבוש מיוחד. את ההצעה הוא ליווה במחמאות על הסטייל שלה שכבש את איטליה כולה בזמן כה קצר. הוא הזמין אותה לארוחת ערב איתו וביקש לקבל תשובה עד אותו בוקר.

שונית הרימה את הטלפון וחייגה את המספר שכבר היה כתוב על הדף.

-

"אם כך, זאת הסטייליסטית שלכם, אתם ודאי כבר מכירים- שונית אלמוג. תשגעו אותה, תדרשו את הטוב ביותר, וזה גם מה שתקבלו ממה כי היא מסוגלת להרבה מאוד" יואל הציג אותה באור חיובי מול הקבוצה הראשונה במועדון. "תרצי לראות אותם מתאמנים? הוא שאל.

"אני אשמח" היא השיבה.

השחקנים הביטו בה בחיוך: היא הגיעה עם הסטייל האהוב שלה, שהיה זרוק ואלגנטי ביחד, לוק שאהבה עוד כשהייתה צעירה.

"אז אנחנו נפגשים שוב," ניגש אליה גיא. "אני רואה שהייתה לך התחלה לא רעה בחיים, את מגיעה אפילו לסגנן שחקני ספורט-"

"ועוד של מי," השיבה שונית מייד. היא לא חייכה בצורה אמיתית, כבר הייתה לה הרגשה שזה לא סתם עוד גיא שמשחק כדורגל באיטליה. היא לא סתם פגשה אותו במטוס.

גיא לא ידע איך לנתח את המשפט שלה.

'מי זו השונית המסתורית הזו שנכנסה לי לחיים? במקום השונית האחרת שיצא מהם' המשיך קול בראשו. לפתע נזכר בה.

שונית אלמוג, שכל כך אהב. שונית שרצתה ללמוד שפות, שרצתה להיות מעצבת אופנה בכל העולם, במיוחד במילאנו באיטליה. שונית שלו.

"continuare a fare, uomini. esercitare!" קרא יואל.

"את מעוניינת לצאת לארוחת ערב מתישהו?" העז גיא.

"מתי זה מתישהו?" ניסתה שונית לזייף חיוך.

"קדימה גיא! tu anche!" זירז יואל את היחיד שלא החל לרוץ.

"מחר? אני אאסוף אותך ב8" הציע גיא.

"סגרנו" הסכימה שונית.

חלק ד'

"אז שונית, כמה שפות את כבר יודעת?" שאל גיא בזמן שהמתינו לארוחת הערב שלהם.

"לא הרבה במיוחד, רק 8 שפות" צחקה שונית לנוכח תגובתו של גיא: כמעט נחנק מהמים ששתה, המום.

"וואו, הצלחת בגדול! רגע, ואיפה בכלל למדת לעצב ככה בהצלחה מסחררת כזו באיטליה?" הוא התעניין, מנסה לרענן את זכרונו בחיפושים אחר שונית שלו שיצא מחייו לפני 15 שנים.

"למדתי בשנקר, בית הספר היחיד לעיצוב, בישראל-" 'כן, אני יודע מה זה שנקר, שמעתי עליו לא פחות ממליון פעמים אז, בכיתה ט.' קול במוחו של גיא קטע את דבריה.

"סיימתי 4 שנות לימוד במאה, ושנתיים אחר כך עברתי קורס שפות דחוס ובכל השפות לא קיבלתי פחות מ90. אני מודה, זה מרשים אפילו את עצמי" היא חייכה. גיא היה המום. אם היא רק תגיד לו איזה שפות רצתה ללמוד, הוא יהיה בטוח שזו היא.

"איזה שפות לעזאזל למדת, שקיבת מעל 90 בהכל?" הוא שאל, עדיין המום מהצלחתה המסחררת.

"אנגלית, צרפתית, ספרדית, איטלקית, ערבית, רוסית ותורכית- אבל ההצלחה הייתה הכי נמוכה, והרחבתי את הלשון העברית." היא  השיבה, נבוכה.

"וניחוש פרוע אומר שאת הצרפתית האיטלקית הספרדית והערבית סיימת עם מאה?" צרפתית היא השפה שהכי רצתה ללמוד. באיטליה היא תכננה לבנות קריירה, ואת השתיים האחרות כבר ידעה מהבית.

-

שונית הופתעה מניחושו הנכון של גיא. "וגם באנגלית" היא הוסיפה. "אז מה אתה למדת?" היא שאלה.

מלצר הביא להם את האוכל.

"אחרי הצבא התחלתי להתאמן במועדון קבוע, כי הבנתי שמשחק רחוב לא יקדם אותי לעולם. נכנסתי לקבוצות ישראליות עד שהגיעו איטליה והתרשמו ממני. קנו אותי" 'וזה כל מה שעשית עם 5 יחידות מדעיות בפיזיקה כימיה ומתמטיקה?' עברו לה בראש השאיפות שלו מהתיכון.

"מתי יש משחק? אני רוצה לראות אותך פעם" היא אמרה.

"בשבוע הבא יש משחק חשוב, זה כנראה יהיה כבר עם תלבושת חדשה. תבואי" הוא השיב בחיוך.

הם דיברו חוויות, כאילו הכירו מעולם. הם שיתפו וצחקו, מבינים כל מחשבה אחד בראשו של השני, מרגישים שפספסו משהו.

משהו כמו 15 שנים.

יש גם חלק ה' וחלק ו'1/2.

אבל זה ארוך יותר, אז אני אכתוב אותם בפוסט הבא.

מקווה שאהבתם :)

-מבוסס על פנטזיות שעברו, חלק מהקטגוריה 'סוף לסיפור'. הרצון לנחש איך זה ייגמר-

©opyRight

נשיקת פרידה- חלקים ה-ו