צניחה חופשית

אין על זה אפילו תאריך... אבל זה בערך לפני חודשיים

חלק ראשון

"יש לי רעיון להמחזה חדשה" הצהיר מאור בפני שירן.

היא הרימה את ראשה מהאריגה בכרית והביטה בו במבט שואל.

"בהצגה הבאה, שני השחקנים הראשיים לא יידעו מי השותף שלהם." הוא אמר, חושב.

"מה זאת אומרת לא יידעו מי השותף שלהם?" שאלה שירן.

"תראי. את תהי בתפקיד ראשי אחד, והשחקן השני שבעצם תשחקי איתו יהיה שחקן שלא תדעי מיהו, עד להופעת הבכורה" הוא הביט בה, מקווה שהרעיון יעזור לפייס אותה עם מי שבאמת נקשר אליה יותר מכולם.

"מה, אבל מה עם חזרות, גיבוש? זה לא ייראה אמיתי אם לא נכיר" טענה שירן. מעולם לא שמעה על הצגה בה השחקנים מעולם לא עבדו יחד בחזרות.

"להיפך, יקירתי. זה ייראה אמיתי. כל אחד יגיד את הקטע שלו, כל אחד יבוא מעולם שונה, ההבעות יהיו אמיתיות. אבל הצגה כזאת תוכל להיות רק אחת, כי בהצגה השניה כבר תכירו אחד את השני" הוא אמר.

"ובחזרות יחליף אותו שחקן אחר?" היא התעיינה.

"אני מציע סכום לא קטן לשחקנים" סטה מאור מהעניין. "קדימה, שירן. אני צריך אותך. אני צריך מקצוענים ואת אחת מהם, את חייבת להיות בצוות של ההצגה הזאת-"

"צוות שאני בכלל לא מכירה" מלמלה שירן.

"תבואי, אין לך מה להפסיד. אין לך ניסיון בזה, זה לא יכול להזיק אלא רק להוסיף לך ידע וניסיון-"

"אוקיי, בסדר. סגרנו. אני אעשה כמיטב יכולתי" נמאס לה לשמוע את תחנוניו של הבמאי הותיק שלה שכבר דרש בעצמו לקבל אותה לצוות.

חלק שני

"אני לא מבין מה הרעיון בלהקים הצגה בלי שחקנית ראשית" התלונן גיא.

"זה בדיוק הרעיון. בתוך ההצגה המשחק יהיה הכי אמיתי שאפשר, כמעט מציאותי" טען מאור.

"אבל אני אראה אותה לפני ההצגה, אתה יודע." התווכח גיא.

"לא. תהיה מחיצה מאחורי הקלעים, כל אחד מכם יתארגן במקום אחר." מאור עמד על שלו. "אתה משחק נהדר, ההצגה הזאת הולכת לאכזב כל מי שיוותר על ההזדמנות לצפות בה" הוא המשיך.

גיא התייאש. מאור משכנע אותו בכל הצגה מחדש, ולא משנה מה יהיו הטענות שלו.

"חסר לך שהשחקנית לא תהיה מצטיינת לפחות כמוני" הוא מלמל וחזר לעמדתו על הבמה, לצד השחקנית המחליפה שהוצבה.

"אל תדאג לזה, תתרכז במשחק שלך ואתה אפילו לא תשים לב שהיא שם מרוב שהיא מקצועית ואמיתית" מלמל מאוד לעצמו.

חלק שלישי

על ההצגה החסויה דיברו כולם, בכל מקום. בדיוק לפי דבריו של מאור, האולם היה מלא עד הסוף בקהל שהשתוקק לדעת מיהם השחקנים הראשיים שישחקו את המחזה מידיו של הבמאי הטוב ביותר בשנים האחרונות.

שירן עלתה לבמה, ליבה פועם במלוא המהירות כיוון שעוד מספר דקות תראה את השחקן שחסר לה כל כך הרבה זמן.

גיא עמד מאחורי הוילון ממנו יצא. הכל חשוך ורק מנורה כחולה כהה מאירה את הדרך לשחקנית המסתורית שלו. מי זאת? הוא לא זיהה אותה בצללים הבודדים.

האורות נדלקו. באותה שניה מישהו כיסה לגיא את העיניים, עד שלא הספיק לראות אותה.

"לא יפה להציץ, גיא. אתה תראה אותה כשיגיע הזמן" אמר נימרוד, המפיק.

הקול שלה היה מוכר. סגנון המשחק.

"קדימה ילד, תהיה אמיתי" נמרוד דחף את גיא אל מחוץ לקלעים, אל תוך הבמה, כפי שהיה צריך להיכנס. החושך חזר.

"מה זה, מי זה שם?" אמרה שירן את הטקסט שלה.

"חזרתי אלייך אחרי כל כך הרבה זמן, אני מקווה שאת עדין שלי" דיקלם גיא את שלו. משהו בתוכו התכוון לכל מילה.

"בוודאי שאני שלך, מעולם לא הייתי של אחר" שירן התפלאה איך שהמילים זורמות ממנה מבלי לדקלם כלל.

"אמור לי, היכן אתה כדי שאראה את פנייך לאחר כל כך הרבה זמן?-"

"אמרי לי היכן את כדי שאבוא אלייך-"

רק צלליהם נראו על הבמה בתוך האור העמום. הם התקרבו אחד לשני כפי המתוכנן, עוקפים זה את זו כך שנשארו עם הגב אחד לשני, ואז עצרו.

האור נדלק, והם היו צריכים להישאר קפואים.

המספר עלה לבמה להמשיך להקריא את הסיפור.

"הם אבודים, רק מחכים שתהיה להם הזדמנות להביט זה בזו בפעם הראשונה מזה כל כך הרבה זמן" עד כה בכל מערכה שחק כל אחד מהם לבד. זו הסצינה האחרונה בה יראו סוף סוף זה את זו.

המספר ירד מהבמה, ובאותה שניה התעצמו האורות בה.

השניים סובבו את כל גופם 180 מעלות כדי לראות סוף סוף את השחקן החסר.

שתיקה, תמיהה והלם התנוססו על פניהם של השניים.

כאילו מעולם לא נפגשו, כאילו מעלם לא הכירו לפני-כן, כמו בסיפור.

"אני מצטער על כל מה שקרה, הלוואי שהיית שומעת-"

"אני שומעת, כן, וסולחת על הכל-"

"כל כך התגעגעתי אלייך עד שלא יכלתי יותר-"

"יכלת לחזור קודם-"

השיחה שלהם הייתה כל כך אמיתית, אבל כל כך מדוקלמת.

מאור חייך לעצמו. הקלטת תרוויח מליונים, והשניים עוד יותר.

"בואי אליי, אני צריך אותך" גיא פתח את ידו ממרחק, קורא לה לחיבוק.

"אני באה, אני רוצה אותך" שירן נענתה לחיבוק, לפי הטקסט.

"אני אוהב אותך."

שירן הביטה בגיא. זה לא חלק מהטקסט. מה היא אמורה לענות? האם התכוון למשהו נוסף חוץ מהטקסט שלו?

"אני אוהב אותך, שירן. יותר מכל אחד אחר. אני מתגעגע אלייך כל כך-"

"אני לא יכולה להיות איתך" שירן התרחקה מגיא, מנסה להיות שחקנית ככל שיכלה.

"את כל מה שנשאר לי, אין לי אף אחת אחרת. תחזרי אליי ואני מבטיח לעשות אותך מאושרת" השורה לא הייתה בתסריט. האם חיבר אותה בבית?

"לא אוכל" במשפט זה הפנתה את גבה בדרמטיות, רצה אל קצה הבמה האחר.

גיא, כמו חלק מהמשחק שבכלל לא היה כתוב, רץ אחריה ותפס את ידה מטר לפני שיצאה אל מאחורי הקלעים.

הוא משך אותה והצמיד אותה אליו.

"אבל זה אני, זה אנחנו" הוא אמר, מסתכל על שפתיה.

שירן נראתה מתמוגגת על דבריו, והסוף כבר היה ידוע.

"אני אוהבת אותך גם" היא השיבה על הטקסט שלא נכתב.

הם לא התנשקו, רק התקרבו ונצמדו.

כך התעמעם האור לאיטו, משאיר את הקהל דומם.

WTF.

זה יצא ממני?

משתתף בתחרות בבלוג כתיבה נוצרת- "חלומות, שאיפות ומציאות"

©opyRight