החלטתי לקרוא את כל הסיפורים של "מה יהיה הסוף" מההתחלה, ברצף.
ופתאום נזכרתי כמה באמת הייתי מאושרת כשהשלמנו.
באותו רגע הזה, הייתי כל כל מאושרת, שיכלתי לבכות מאושר.
ואז נזכרתי כמה אתה צבוע. נזכרתי איך קיללת אותי ורבת איתי ודחית אותי, ופתאום שמחת איתי.
ועדיין, הייתי מאושרת.
ומוזר לי לחשוב עכשיו שזה נגמר ככה פתאום.
אני יודעת שחסר פרק בסיפור, אבל לא עכשיו.
זה לא הזמן לכתוב אותו.
אני גם לא מבינה איך אני יכולה לנסות לחשוב על מה קרה, ולא פשוט לקלוט שאתה חרא של בנאדם.
במקום זה אני פשוט חושבת על אי הבנה, משחקי מילים, הכחשות, בילבול, וכל מיני דברים שטוענים לטובתך.
במסקנה מכל הסיפור הזה, אני חושבת שלמדתי ממך רק משהו אחד.
שזה אין דבר כזה ידיד הכי טוב.
אה, וגם שאסור לספר ה-כ-ל רק לבנאדם אחד.
כי חוץ מאלה, שום דבר לא ממש יעזור לי.
ואולי הייתי מעדיפה לא להכיר אותך בכלל
אבל אי אפשר לשנות.
ובגלל שאני יודעת שלדבר איתך כרוך בלהיפגע שוב,
למרות שלהיפרד ממך כרוך בהרבה כאב,
אני מעדיפה להתמודד עם הכאב עכשיו.
ולא לדחות אותו לריב הבא.
כי כמו שאמרתי לגלי כשהיא ניסתה להשלים בינינו ולא נלהבתי במיוחד לרעיון-
"אני אשתף פעולה, בשביל המאמץ שלך. עד הסוף המר"
הכוונה עד שיישבר לך ממני ופשוט נריב.
צדקתי, לא?
אני אשב בשקט ואתרכז בחלומות המוזרים שלי, אני לא רוצה לדבר איתך יותר בחיים שלי.
ההבטחות יישארו באויר, והמילים... יסחפו בים של שקרים.
©opyRight
כינוי:
another word
בבלוג זה
בכל הבלוגים
