המכשפה האבודה

-חלק ראשון-הבריחה-

סמנתה הביטה דרך כדור הבדולח שלה בפעם האחרונה. היא הביטה על כל האנשים שאהבו אותה, וראתה אותם בדרכם אליה.

בני העיירה טקסס אהבו מאוד את סמנתה. היא הייתה נערה-אישה שאהבה לעזור לכולם. היא התגוררה בצריף עץ, ולא היה לה הרבה כסף. אולם היא לא הייתה צריכה את הכסף הזה, כיוון שהייתה מכשפה. בני העיר טקסס לא ידעו שהיא מכשפה.

מדי בוקר הייתה יוצאת, עוזרת לנשים לסחוב את מצרכיהן מהמכולת, לאמהות להביא את ילדיהן לגן ולרשות הדואר להעביר משלוחים. על כך הייתה מרוויחה כמה מטבעות, שלפי זה חשבו תושבי טקסס שהיא חיה. האמנם, היה ברשותה כישוף שיכל להכפיל את צרכיה, ואף לגרום להם לא להיגמר, ומזה בעצם יכלה סמנתה להתקיים.

לפני ימים אחדים כאשר יצאה סמנתה לרחוב, כהרגלה, מצאה על לוח המודעות הודעה חדשה המבשרת על ציד מכשפות. היה כתוב על מפגש שייערך בעוד מספר ימים ובו כל תושבי העיר מתבקשים להגיע לכיכר המרכזית, שם יינתנו הסברים על הציד המתקרב.

באותו ערב יצאה סמנתה אל הכיכר המרכזית, בדיוק כמו כל בני העיירה, כדי לשמוע על הסבר הציד. היא ארזה מזוודה קלה בביתה עם הדברים הנחוצים וביניהם ספר הכשפים והשיקויים הגדול שלה, וכמה סגולות ריפוי. היא החליטה שאם הסימנים שצריכים להיות כדי להבחין במכשפה יהיו חזקים מדי, היא תברח מהעיירה כדי להגן על חייה. אם לא, תוכל לעזוב כמה ימים לאחר מכן בצורה מסודרת ולהיפרד מתושבי העיירה.

עד מהרה התמלאה הכיכר באנשים עד אפס מקום, ועל בימה קטנה ומרכזית עלה ראש העירייה וביקש שקט. תוך זמן קצר ההמולה ירדה והתושבים השתתקו והקשיבו לדבריו.

"ערב טוב לכם, תושבי עיירת טקסס. אני, ראש העיר, מכריז היום על ציד המכשפות ההולך ומתקרב. צוות העיירה שם לב לדברים משונים שמתרחשים כאן לאחרונה. כולם ודאי שמעתם על הצרות שמביאות איתן המכשפות. הרג, גניבה, רעש, והגרוע מכל- הרס וחורבן"

ראש העירייה עצר לכמה שניות כדי לבחון את תגובת התושבים. שתיקה ומתח שררו באויר, שכן כל התושבים המתינו להמשך דבריו בשקיקה והקשבה מלאה.

"כל תושב ותושבת כתובים פה בספר זה" הוא אמר, והרים בידיו ספר עב-כרס וגדול.

"החל מהיום בערב, כל תושב שמלאו לו כבר 8 שנים, יצטרך להגיע לבדיקה פיזית בראש מגדל העירייה. צוות הבדיקה לא הסכים להכריז על הסימנים בפומבי, שכן יהיה לכל המכשפות זמן להסתירם."

ראש העיירה השתתק שוב כדי לבחון את תגובת התושבים. כמו ההפסקה הקודמת, כולם היו קשובים לעומק.

"דעו לכם," הוא אמר והגביר את קולו, עד שחלק מהתושבים שהיו קרובים לבימה אף קפצו." שצוות הבדיקה חשב מראש על האפשרות שהמכשפות יחליטו לפתע לעזוב את העיר, ולכן עליי להודיע לכם שאיש אינו נכנס ואינו עוזב בעיירה עד שהבדיקה תסתיים. במידה ואדם יעזוב, צוות העיירה ייצאו מנקודת הנחה שהוא מכשף ומייד יצאו אחריו במרדף כדי להמיתו, ראו הוזהרתם"

איש מהתושבים שהיו קרובים לבימה התפרץ ושאל- "ומה עם המכשפות שיתגלו בבדיקות?"

"הכלאה בצינוק תת קרקעי ומוגן בברזלים, והמתנה עד כריתת ראש בפומבי מול כל תושבי העיירה, כולל הכרזת השם בקול" סינן ראש העיירה, אך תושבי העיר שמעו בכל זאת כל מילה ומילה שיצאה מפיו.

צמרמורת עברה בסמנתה. מה תעשה עכשיו? היא לא בדיוק יודעת אם יש עליה סימן פיזי שיכול להסגיר את כשפיה, והיא גם לא יכולה לברוח מגבולות העיר ליתר ביטחון, כיוון שכאשר תצא, ירדפו אחריה עד שתמות. סמנתה החלה לתהות, האם יש עוד מכשפות וקוסמים בעיירה? אולי כדאי שתנקוט צעדים בעניין כדי לגלות זאת. וכן, עלה בראשה רעיון. היא לקחה דף נייר ועליו כתבה מודעה-

כל מכשף ומכשפה בעיירת טקסס מתבקש להגיע עוד הערב לביתה של סמנתה

את הדף כישפה כך שייראה רק בידי מכשפים ומכשפות, ושכפלה אותו לכמה עותקים אותם, בעזרת כדור הבדולח שלה, פיזרה ברחבי העיירה.

עבר יום. אף מכשף או מכשפה לא דפקו בדלת ביתה של סמנתה. בינתיים, עד שהשמועה תתפוס את מרכזה, הפיצה סמנתה את השמועה שהיא חולה, כדי שלא יקרא לה לבדיקות ציד המכשפות.

כיוון שעברו כמה ימים ואיש לא הגיע אליה, יצאה סמנתה מנקודת הנחה שהיא המכשפה היחידה בטקסס.

כעת סמנתה הביטה דרך כדור הבדולח. היא ידעה היטב מה עליה לעשות. עליה לברוח. לאן? היא לא ידעה. אבל העיקר למקום רחוק מהעיירות שמתכננות ציד מכשפות. את המטאטא לא יכלה לקחת עמה, שכן יידעו התושבים בו במקום על זהותה האמיתית.  היא החליטה לצאת מן העיירה בחשאי, שכן הבדיקה תסתיים תוך כמה ימים, וכאשר יראו שסמנתה לא נבדקה, היא כבר תהיה רחוקה ועקבות לא יישארו ממנה.

לשם כך בחרה את הזריחה, שעות הדמדומים של הבוקר. את מזוודתה המצומצמת כישפה בלחש הקטנה וחיברה אותה לבד ששימש לה כחגורה לשמלה שכיסתה את גופה. היא התעטפה בברדס שחור חמים כיוון שהיו אלה לילות סתווים וקרים, ולאחר שהטילה כישוף שגרם לה לרחף מילימטרים ספורים מהרצפה כדי לא להשאיר עקבות, יצאה בשקט מביתה.

הרחובות היו שוממים. אף אדם או חיה לא היו שם. בכניסה לעיירה, שכעת הייתה לסמנתה יציאה מרווחת, לא היו שומרים. בצעדים בטוחים, מוסוות כמעט לגמרי ומרחפת מילימטרים ספורים שלא נראים לעין, יצאה סמנתה מהעיירה טקסס ופניה מועדות להגיע הרחק ככל האפשר.

"גבירתי, לאן פנייך מועדות?!" קרא קול גברי וגבוה לעברה, לאחר שחצתה מטרים בודדים.

סמנתה, יודעת ובטחה שפניה מוסתרות מתחת לברדס השחור, הסתובבה להביט מיהו זה שצעק לה. זה היה ראש העיירה שכנראה השגיח על השער.

סמנתה החלה להתרחק בריצה. לא ששמעו את צעדיה, אבל היא רצה מהר יותר ויותר, משתדלת לשמור על מרחק ולעייף את ראש העיירה.

היא שמעה אותו צועק לשומרים ולציידים שלו לרדוף אחריה, וכך, כשהגיעה ליער קטן המלא בעצים גבוהים, ידעה כי היא יכולה להאט ושם יהיה לציידים קשה יותר למצוא אותה.

-חלק ב'-המפגש-

השחר כבר עלה בעוד סמנתה המשיכה ללכת ביער שכלל לא נראה מפחיד לאור היום. סמנתה רצתה לחצות את היער מהר ככל שיכלה בתקווה שציידי העיירה יאבדו בתוכו.

היא הגיע לשביל אבן ביער, שבו שיחים רבים שאולי יעזרו לה לרקוח שיקויים להמשך דרכה.

היא עצרה, התיישבה על הקרקע והוציאה את מזוודתה שחזרה לגודלה ומשקלה הטבעי.

מתוך המזוודה היא הוציאה את ספר הכשפים והשיקויים שלה, אותו פתחה בעמוד כלשהו לקראת הסוף. בעמוד זה היו כתובים צמחים, ואיזה שיקויים מסייעים יכולים להפיק מהם. לאחר שקטפה כמה וכמה צמחים ואכסנה אותם במזוודה בעזרת לחש כיווץ, כיווצה את מזוודתה לגודל הקטן שנצמד לחגורתה והמשיכה בדרכה.

ענף נשבר.

הדבר הראשון שעלה בראשה כששמעה את הצעד ששבר את הענף הקטן היה שאחד מציידיו של ראש עיריית טקסס מצא אותה. אכן כך היה. לפתע התגלה אליה גבר צעיר ונאה, שיערו שחור עד כתפיו ועיניו חומות ועמוקות. האמנם, פניו לא נראו נחמדות, אלא כאילו זה עתה השיגו את מטרתן.

"שלום לך נערתי" אמר הגבר והשתחווה קלות.

הוא עטה חליפה בצבע חום וכסף, כולה בד ואף חתיכת ברזל אחת.

"שלום לך" ענתה סמנתה מבלי לזוז מעמדתה בה הסתובבה במפתיע למשמע הענף הנשבר.

"מה עושה נערה צעירה כמוך, בברדס שחור באמצע היער?" הוא שאל, מתכנן להפיל אותה במלכודת.

"אני אוהבת להיות ביער" ענתה סמנתה, מתפללת שלא תסגיר את עצמה בטעות.

"רוב" אמר הגבר והושיט ידו לעברה של סמנתה.

סמנתה הביטה בידו, ולאחר שחשבה מעט, הביטה בו והושיטה גם את ידה.

"סמנתה"

השניים המשיכו ללכת, ובאויר שרר שקט ומתח עצום.

"אז עכשיו כשאנחנו מכירים, תוכלי לספר לי מה מעשייך ביער, מבלי לשקר?" שאל רוב, שובר את השתיקה.

"מאיפה אתה בא?" שאלה סמנתה בחדשנות. אם הוא בא מהעיירה טקסס, תהיה חייבת להמציא לו שקר טוב כדי שיאמין לה, אם לא- היא תשקול אם לספר לו את האמת.

"למה זה חשוב?" הוא שאל.

"לי זה חשוב" היא ענתה.

"אני צייד מכשפות מן העיר טקסס" הוא הציג את עצמו.

סמנתה כמעט החווירה בו במקום, ואף נבהלה מעט.

"מה יש? את מגיבה כאילו את מכשפה בעצמך!" צחק רוב שהבחין בהפתעה שמילאה את פניה של סמנתה.

"אני מבין, את מכשפה," סמנתה נראתה מבוהלת על הגילוי שלו. "גם אני מכשף, את יכולה להירגע" הוא אמר.

"איך אני אדע שאתה באמת מכשף?" שאלה סמנתה, מודעת לכך שבשאלה זו הסגירה את זהותה בתור מכשפה.

"שלחי אליי אש, שרפי אותי" הוא אמר.

"לא כדאי לך, האש שלי מכאיבה גם למכשפים" היא ענתה בקוצר רוח.

"נסי אותי" הוא אמר ופתח את ידיו לרווחה.

סמנתה הושיטה את ידה קדימה כאילו היא עוצרת אותו מלהגיע אליה. רוב היה מופתע, וזה מה שגרם לו להרגיש כאב שניות ספורות לאחר מכן. מתוך כף ידה המושטת ללפנים של סמנתה, יצא כדור אש ופגע לרוב ישירות בחזה. כדור האש התפשט על כל גופו ללהבה גדולה ואז נעלם כאילו התאדה משם כמו מים בשמש.

"לחש החלקה" מלמלה סמנתה.

"בדיוק, ועכשיו את יכולה לסמוך עליי שכמכשף אני לא אעשה לך שום רע?" שאל רוב.

"אני מקווה שכן" ענתה סמנתה והשניים המשיכו לצעוד בשביל האבן ביער.