מלחמת מלאכים
נירה חזרה לביתה בשעות הערב המאוחרות, בראשה רצות המחשבות כיצד לא לפגוע בבעלה גם הפעם. היא לא יכלה לחיות עם המחשבה שפגעה בו כל כך הרבה מבלי שהתכוונה, ולא יכלה למנוע הכל.
כשנכנסה הביתה, הוא ישב שם בסלון וצפה בטלויזיה.
"למה אתה לא ישן?" היא שאלה בשקט.
"איפה היית כל כך מאוחר?" הוא השיב בשאלה.
"קודם תענה לי"-
"לא, קודם תעני לי את! זה שוב ההוא המפוקפק שאת מסתובבת איתו?! זה שוב כל המסוממים האלה שאיימו עלייך?! רק תגידי לי!" הוא צווח עליה, לא מתחשב בחוק השקט של הלילה.
נירה השפילה את ראשה. היא ידעה שהוא צודק.
"מה הוא עשה לך הפעם?"-
"עשה"-
"אם לא תדברי אני אצטרך לברר בדרכים אחרות"-
"נראה אם תצליח!" היא צעקה, נחושה להסתיר את שעברה עם האחר.
בעלה קם מהכורסא ופנה אל החדר. נירה התיישבה במקומו.
כעבור כמה דקות מצאה אותו למטה עם תיק גב, פונה אל הדלת.
"אני עוזב. אני לא יכול לחיות עם השקרים וההסתרות שלך, אני פשוט עוזב." הוא פתח את הדלת.
"ג'ורג' לא... בבקשה אתה יודע שזה לא בכוונה, הם מאיימים עליי שם אני לא יכולה לעשות כלום.. אתה ראית מה הם עושים..." התחננה נירה.
"זה לא יעזור לך" הוא סיכם יצא מהבית בטריקת דלת.
כעבור שבוע הוא עבר תאונת דרכים ונפטר, ונירה לא גילתה היכן מתקיימת הלוויתו.
היא נשארה בחוסר ברירה עם האיש שכפה עליה דברים, ושתקה בעניין אפילו שהחל להכות אותה.
יום אחד לאחר כשנה, מאחורי חנות פינתית כך שאף אחד לא ראה אותם, הוא הרביץ לה כל כך חזק עד שהיא התעלפה. הוא נטש אותה שם והיא מתה.
נשמתה עלתה אט אט לשמיים, דמעות טבועות על פניה שכך יינצרו על נשמתה לנצח. היא עלתה למעלה, רואה מולה את שערי גם העדן עם מדרגות אין סופיות שעולות מעלה וסופן לא נראה מבין העננים, ואת שערי הגהנום עם מדרגות חבויות מבין העננים עליהם עמדה, מובילות מטה.
היא התקרבה אל שערי הגיהנום, פוחדת ממה שיקרה לה. היה שם חם מהרגיל והבזקי אש נראו מדי פעם מתחת לעננים.
היא העבירה את מבטה אל שערי גם העדן, פוסעת לכיוונם, ושמה לב שעם כל צעד שהתקרבה אליהם, הם נפתחו עוד קצת. כשעמדה מולם הם כבר היו פתוחים לרווחה, קוראים לה להיכנס.
היא חצתה אותם, עולה במדרגות מעלה מעלה, מגיעה לים שקט מלא אבנים. השק הנצחי של גן עדן.
היא הביטה סביבה בסקרנות, חושבת שגן עדן הוא לא מה שמדברים עליו שם למטה, בכדור הארץ.
לפתע הים החל להיות סוער ומערבולת ענקית הקיפה את נירה.
מאחורי המערבולת נגלה אליה מלאך חסון, גדול ונראה מאיים. היא לא חשבה שמלאכים יכולים להיראות כך.
כשהתקרב אליה, ראתה את ג'ורג', מכוסה בכנפי ענק המעניקות לו עוצמה בלתי רגילה.
"מקומך אינו כאן" הוא קבע. מערבולת המים גברה במהירותה.
"מקומם שם למטה! לא במקום הטוב" הוא המשיך.
"על כל השקרים והבגידות שלך, אינך רצויה כאן!" הוא קרא בעוד מערבולת המים נוטפת ונמסה מטה מטה. כשהגיעו כל המים לשטח רדוד כפי שהיה, נורו המים למעלה פתאום, נפלו מטה בעוצמה ובבת אחת סחפו את נשמתה של נירה חזרה אל המדרגות. היא צנחה מטה, לא הייתה מספיק זמן בגן עדן כדי להצמיח כנפיים ולא יכלה להציל את עצמה.
היא נפלה מטה מטה, חוצה את גבול הענן אליו הגיע אל השערים, מגיע למקום חם יותר ויותר.
בשניה אחת נשרפה נשמתה באש הגיהנום אליה שלח אותה ג'ורג' מתוך כעס הנקמה.
opyRight©
כינוי:
another word
בבלוג זה
בכל הבלוגים
