פרק 2
הישרדות
"כמה זמן את בדרכים, הקטה?" שאל סקאר.
"לא הרבה, כמה אתה?" היא השיבה לו, עדיין מסתירה ממנו מידע למרות שהלך לצידה כבר כמעט יום שלם מבלי לתקוף אותה, בניגוד ללילה הקודם.
"שבוע" הוא השיב בלי להסס. מול עיניו הייתה המטרה לחזק את הברית עם הנסיכה כמו שהתחזקה הברית בין שני המלכים, ובדומה לברית המלכים שנועדה להגן האחד על השני במקרה של תקיפה- כך נחוצה גם הברית שלהם הרי לבד ספק אם יצליחו לשרוד אפילו על החופים.
הקטה נעצרה לפתע. המחשבה הראשונה שהבזיקה לראשו של סקאר הייתה ששמעה משהו מתקרב. עיניה התגלגלו למספר כיוונים כאילו האזינה, עומדת דוממת ומחכה לרחש הבא שיקדים את המכה. סקאר עמד דומם בידיעה שהשמיעה המחודדת של הנסיכה תוכל רק להועיל לו. "שודדים" היא התריעה בלחישה ורגע לאחר מכן השניים מצאו את עצמם מוקפים בחמישה לובשי שחור שהקיפו אותם ודחקו אותם לעבר הים.
"עד כמה את טובה עם החרב שלך?" הוא שאל כשהיו גב אל גב והתבוננו באיום המתקרב.
"אני אשתדל להיות טובה מספיק" היא אמרה. הוא שמע את הפחד בקול שלה, מה שאמר שהיא כנראה לא טובה כל כך עם החרב, והבין שיצטרך להגן על שניהם.
השודדים הסתערו וסקאר הדף שניים מהם ברגע שהתקרבו מספיק. כשהסתובב על צירו ראה את הקטה חוסמת בקושי את השניים שתקפו אותה וסייע לה להפיל אותם. השניים שהדף קמו על רגליהם והפתיעו אותו, אך המכות החזקות שלו עם החרב החדה הכניעו אותם. סקאר חתך את מרכז גופם בלי להסס והניח להם ליפול על החוף בזמן שפנה לתמוך בהקטה שהספיקה להיחתך בזרועה. השודד האחרון שנשאר כבר היה ביתרון מנצח עליה כשסקאר הטמיע את החרב עמוק במרכז החזה שלו.
כשנפל השודד האחרון, חמישתם מדממים וחסרי יכולת להגיב, הקטה התנשפה כאילו מעולם לא התנסתה בלחימה בשעת מעשה. אילו שיקולים יכולים להיות למלך ששלח את בתו הלא מיומנת למסע כזה? רק המזל הביא אותה עד לאותו יום בלי שתקפו אותה כשהייתה לבדה.
"אל תזוז" היא אמרה לפתע. מבטה ננעץ בקרקעית האוקיינוס שנשק לחוף, היכן שעמד. הוא הרים את חרבו באיטיות וזכה לקריאה תוקפנית ומזהירה מצידה של הקטה.
הכל קרה מהר מכדי שיוכל לתאר מה התרחש קודם; סקאר הרגיש ניקוב צורם ומייד אחריו כל רגלו התפלחה בכאבים. ראשו של הנחש הופרד מגופו כל כך מהר עד שלא היה בטוח אם הנשיכה התבצעה כשהראש היה מחובר לגוף או לאחר שנותק.
בשארית כוחותיו ובעיקר בכוח הרצון הוא נגרר לקרקע יבשה ומעד על החול. הקטה מיהרה אליו, מתעלמת מהחתך בזרועה. "הוא נשך אותך?" היא שאלה בזמן שהורידה את הנעל והרימה את המכנס כדי לחשוף את השוק הימנית.
"זה בוער, אני חושב שהוא נשך" סקאר בקושי הצליח לענות לה. מהמעט שידע, חייבים להירגע גם אחרי הכשת נחש, אחרת פעילות הלב מאיצה את מחזור הדם ואת התפשטות הרעל בגוף. העובדה שהוא רגעים ספורים אחרי קרב ארוך לא הקלה עליו ולבטח לא הרגיעה.
"אתה חייב לנשום לאט ולהסדיר את הדופק שלך" היא אמרה, משתדלת להישמע רגועה ובטוחה ככל האפשר. גם כשהארס פעפע בתוכו הוא הצליח לנתח את הקול שלה, ולמרות שהפחד התערבב שם והצליח לחדור את חומות הביטחון הוא הרגיש שהיא ידעה מה היא עושה רק על פי הטון בו פקדה עליו להרגיע את עצמו, מה שגרם לו להתמסר לטיפולה. עד מהרה הוא איבד את ההכרה ובתקווה שלא את חייו.
סקאר שוב הזיז את ראשו בהפתעה מוחלטת לכיוון השני. הקטה מייד נעצה בו את מבטה, מתאכזבת לגלות שהרקיחה שלה עדיין לא השפיעה על ההזיות שהוא עובר עכשיו בעודו חסר הכרה. בתקווה שלא יפתיעו אותה שודדים במצב הכושר שלה והיכולות של סקאר היא הבעירה אש בלית ברירה, כדי שתוכל לצלות את שארית גופו של הנחש. אמנם היה ארסי אך גופו היה ניתן לאכילה- אף על פי שלא היה הדבר המובחר ביותר שהייתה ממהרת לאכול אם הייתה לה ברירה אחרת. חוץ מזה שהיא ראתה בזה בדיחה משעשעת, לאכול את גופת הנחש שהכיש אותך כמעט למוות, בתקווה שהבדיחה תעודד את רוחו של סקאר כשיתעורר.
היא ניגשה אליו והניחה יד על מצחו, עדיין קודח מחום. היא לקחה את השרוול הקרוע וטבלה בקערת המים, הניחה את גוש הבד המקופל על מצחו ופנתה לבדוק את הקרסול שלו. העשבים שהניחה על שני החורים כבר היו ספוגים בנוזל שחור, כל כך הרבה נוזל עד שתהתה מאיפה יצא מהנחש ואיך עדיין לא הרג את סקאר. היא החליפה מייד את ערמת העשבים ופנתה לטפטף את הארס מהעשבים הספוגים אל תוך בקבוקון זכוכית שכבר היה חצי מלא עוד מהסבבים הקודמים של הספיחה.
כשאימצה את הזרוע שלה באוויר וללא תמיכה על מנת לטפטף את הארס אל תוך הבקבוקון- היא הרגישה צריבה לרוחב הזרוע השמאלית. החתך שלה אמנם היה הרבה פחות גרוע ומשמעותי מהנשיכה של סקאר, ובכל זאת מעולם לא נפצעה בקרב. על פי ההשכלה שהייתה לה היא ידעה שפצע קרב כואב הרבה יותר מפצע מקרי, כל ההדף והכוונה לתקיפה גורמים הרבה יותר נזק מכל נפילה או חבטה. ובכל זאת, דווקא אחרי הקרב הזה דעתה התחזקה והיא הייתה נחושה להצליח במסע ולהוכיח את זכאותה לרשת את הממלכה, שמה לנגד עיניה את המטרה להתחשל בדרכה ולהשלים את הפערים החסרים לה בתכונותיה כשליטה לעתיד.
השמש כבר הספיקה לשקוע כשסקאר הזיז את ראשו שוב, הפעם לא בחדות אלא בעדינות ושלווה- בהתאם למי שקם משינה ארוכה. הקטה הרימה אליו את מבטה מבקבוקון הזכוכית מלא נוזל שחור שנח בכף ידה והריץ בראשה את המחשבות כשחיכתה שסקאר יתעורר.
"כמה זמן הייתי מחוסר הכרה?" הוא שאל בקושי כשניסה להתרומם על מרפקיו. הקטה ידעה שהכאב ברגל לא יחלוף מהר כמו הסכנה.
"תשכב" היא אמרה מייד בתגובה והתוודעה להבעת הכאב שתקפה את פניו, לא רואה צורך לקום אליו. עכשיו הם צריכים רק זמן החלמה. סקאר ספג את גל הכאב ברגלו ולאחר מכן הניח לעצמו לחזור ולשכב על מצע העלים העצומים ששימש לו מיטה מאולתרת. "לדעתי שלוש או ארבע שעות" היא השיבה לו על השאלה הראשונה ברגע שהפסיק להתעקש ולהתאמץ. הוא נראה מבולבל, אולי לא בטוח מה לשאול קודם- אז היא החליטה לענות גם מבלי שישאל.
"נחש אלמוגים. לא ציפיתי שיהיה בתוך המים, למעשה יש יותר סיכוי שיתקוף אותנו אחד כאן בין העצים, אבל"-
"את ערפת לו את הראש ברגע שהוא הכיש אותי" סקאר קטע אותה. היא מצמצה לעברו בניסיון להבין מה הנקודה שעליה התעכב. "עשית את זה גם בלילה שהפתעתי אותך. יש לך תגובה מהירה לסכנות" הוא אמר.
"לא מספיק זריזה" היא השיבה והבליטה את הזרוע שלה קדימה כדי שיבחין בחתך.
"את יודעת למה אני מתכוון." הוא חתם את מה שהתחיל. הקטה לקחה רגע לחשוב, היא יודעת שהוא צודק, הרי באותו לילה היא הפתיעה גם את עצמה כשזינקה פתאום לענפי העץ. איזה מן יכולת לא ברורה הייתה לה, להגיב בזריזות יתר בשעת סכנה אבל לא לייעל את עצמה בשום דבר אחר?
"כל זה יצא ממני?" הוא הבחין בבקבוקון שהחזיקה בין אצבע לאגודל ושוב שקעה למחשבות כשנעצה בו את מבטה. היא הביטה בו לאישור, לא טורחת להביע במילים את אותן מחשבות שכבר הטרידו אותה בזמן שישן.
הקטה הניחה את הבקבוקון במעמקי הכיס הפנימי באפודה שלה וניגשה לסקאר. היא שוב טבלה את פיסות הבד במים צוננים אף על פי שכבר לא היה קודח ברמה מסוכנת כפי שהיה עם הרעל בגופו, ובכל זאת הציבה בפניה את המטרה לשקם אותו כמה שיותר מהר.
"לא הייתי שורד את זה בלי הטיפול שלך" הוא אמר כשהניחה את הבד הרטוב על מצחו והגביה אותו למצב של חצי ישיבה. "תודה,"
הקטה ידעה שלא הייתה זוכה לטפל בו אם לא היה מגן עליה מלכתחילה.
"במקום ללמוד להגן על הממלכה שלי השקעתי את כל השנים האלה בלימוד רפואה. אני צריכה להוכיח את עצמי ראויה לממלכה שמחכה לי, אחרת לא יישאר שום דבר מלריה" היא אמרה כשהפנתה את גבה לסקאר ופנתה להתעסק עם השיפודים מעל המדורה הקטנה.
"אני אלמד אותך להילחם, את תלמדי אותי לרפא. אלה שני צדדים של אותו מטבע- שניהם קיימים כדי לשרוד" הוא הציע.
הקטה לא הצליחה למנוע את החיוך שפרץ בין שפתיה כשהגדיר את המסע שלהם כשני צדדים של אותו מטבע. היא הרימה את השיפודים מהמדורה והגישה לו אחד מהם.
"זה לא.." סקאר כנראה חיבר בראשו את הנתונים והבין מה מקור ארוחת הערב שלהם.
"בתאבון" היא השיבה משועשעת, משכנעת אותו לטעום מהצלי כשנתנה בו ביס בעצמה.
"לא רע" הוא צחק, אוכל בנחת את ארוחת הערב הראשונה שלהם יחד.
כינוי:
another word
בבלוג זה
בכל הבלוגים
