זה פתאום מגיע, שוונג כתיבה. חצי פרק במשפטים תלושים וחצי פרק בנשימה אחת.
פרק 3
אומנויות לחימה
הימים חלפו מהר יותר כשהקטה לימדה את סקאר רפואה בסיסית עם צמחי הבר סביבם, ואילו הוא היה מפתיע אותה עם חרבו. במשך הזמן הוא למד שהדרך היחידה להפתיע אותה היא בטווח הקצר וכך הצליח לחדד את התגובה שלה גם כשהופתעה.
שבוע לאחר שהמשיכו במסעם הם עוד היו מתרגלים קרבות בזמן שהאוכל נצלה על האש ואחר כך יושבים לאכול בתאבון אחרי פעילות ממושכת. באותו הערב בזמן שהקטה שלפה את השיפודים מהמדורה, סקאר התגנב מאחוריה כשידו מתכוננת לשלוף את החרב.
ברגע שנשמעה המשיכה המתכתית הוא מצא את עצמו מכוון את חרבו לעבר כלום, ורגע לפני שהספיק להבין מה קרה הרגיש דקירה בגבו. כשהסתובב הוא ראה את הקטה עומדת בטוחה ויציבה במיקום מאיים. אם היה האויב, היא הייתה יכולה לשפד אותו עוד כשניסה להבין לאן נעלמה.
"בפעם הבאה שתפתיע אותי ככה אתה תבשל לעצמך את ארוחת הערב" היא אמרה בקול רציני. לרגע הרגיש מאוים, ואז היא הורידה את חרבה וצחקה כשעקפה אותו לכיוון המדורה. הוא הרשה לעצמו להתעכב על החיוך שלה, דבר שנראה לו כל כך נדיר כיוון שהייתה רצינית רוב הזמן וטרודה במחשבותיה שלה. הוא סיים להתענג על רגע השלווה ומייד הניף את חרבו אליה. היא בתגובה חסמה אותו רגע לפני שקיצץ את שערה ובין סיכול החרבות הביטה בו במבט רציני.
"ברור לך שהתגובה הזאת היא לגמרי לא טבעית" אמר סקאר כשסובב את מפרק ידו והסיט את החרב שלה.
"ברור לך שבתור האויב כרגע סיפרת לי על היתרון שלי עלייך" היא השיבה לו כשהחרב שלה מונפת לכיוונו.
"זאת המטרה שלי, נסיכה, לחדד את היתרונות שלך" הוא חייך ותקע את חרבו באדמה. הקטה עשתה כמוהו וניגשה למדורה כדי להוציא את שני השיפודים.
"אז למה אתה מתכוון כשאתה אומר תגובה לא טבעית?" הוא שמע לפתע את הקטה בתוך השקט בזמן שאכלו.
"לדעתי יש לך כוחות הישרדות שהם לא כישוף" הוא השיב לה. בעצמו לא ידע מה יכולים להיות הכוחות אבל היו שמועות, ומהשמועות האלה הם ימצאו תשובה.
"אבל יש לי כישוף, לפחות ברמה הבסיסית" היא השיבה. הוא לא היה בטוח אם היא מתייעצת איתו או שהיא רצינית מכדי להביע טון כלשהו בקולה.
"אבל זורם בך דם לריאני, נסיכה. לא שמעת את האגדה על המלכים הגדולים?"
"שלושה מלכים קיבלו את יערות הגשם עם כוחות שייתנו להם לשרוד בשטחי הפרא, וככה הצליחו להקים ממלכה לכל אחד מהם," היא אמרה בשעמום. "אותו סיפור לפני שינה בכל יום במשך עשרים שנים"
"בדיוק, כי אם יש לך דם מלכותי טהור אז גם יש לך כוחות, אבל את מעולם לא נלחמת באמת כך שלא הייתה לך דרך לגלות" הוא אמר.
"ומה הכוחות שלך?" היא הפנתה את חץ השיחה לעברו.
"אנחנו מעורבבים. לפני כמה דורות המלך התחתן עם אישה כפרית, אז עוצמת הכוח ירדה. אבא שלי היה הראשון שחשב לפצל את הממלכה בין כל הבנים כדי להקטין את השטח לכל אחד וככה להגביר את היכולת לשלוט בגבולות"
"זה צעד חכם, ככה כל בן מקבל את השטח שלו ואין קנאה ותחרות על ירושת הממלכה"
"זה הימור מסוכן, אנחנו מאוחדים אבל היינו יכולים להיות גם קנאים אחד לשטח האחר או לשליטה מוחלטת כמו בכל ממלכה" סקאר בחן את תגובתה של הקטה כששתקה והפסיקה להגיב. זה היה קורה לפעמים, היא חשבה הרבה ולא שיתפה אותו כמעט באף מחשבה, ובכל זאת היה צריך אותה לצידו כדי לשרוד במרדף אחרי רייבן.
הקטה עשתה ככל שיכלה כדי לחדד גם את יכולות הכישוף שלה. סקאר תורם המון להגנה הפיזית על שניהם והמעט שיכלה לעשות היה להסוות את המחנה הלילי מספיק טוב כדי לשרוד. הם נשכבו על ענפי עצים כדי לרכך את הקרקע הסלעית, החרבות היו בכוננות בתוך כף ידם וכך התכוונו לישון כשלעין לא חושדת הם נראים כשני בולי עץ על ענפים נופלים למרגלות המים.
ענף נשבר הכניס את הקטה מייד לדריכות רגע לפני שנרדמה. היא העיפה מבט לעברו של סקאר שכבר נרדם וחזרה לסרוק בעיניה את טווח היער. אולי זאת רק חיה. עוד לפני שהצליחה להסיק מסקנות היא שמעה שאגה רמה וכהרף עין חתול עצום זינק לעברה. הוא היה מהיר מתגובת החרב שלה, מספיק מהיר כדי לחמוק מהחבטה.
הקטה הרגישה את השרשרת נתלשת מצווארה מהתנפלות החיה ומייד בדקה את הקרקע. השרשרת של אבא הייתה מחשבה אימתנית יותר מהחתול המאיים. כשהרימה את מבטה היא הבחינה בניצוץ מלפניה, כשבאבחנה חוזרת הבינה שזוהי השרשרת בין שיני הברדלס הגדול ביותר שראתה בחייה. מייד זינקה לעברו, מה שהוא עשה בהתאם והחל לרוץ הרחק ממנה.
שורות העצים התחלפו כהרף עין. הקטה אחזה בחרב בידה הימנית, נחושה בכל גופה למצוא את השרשרת ולהרוג את החיה. לא עברו יותר מחמש שניות והיא מצאה את עצמה בפתח מערה חשוכה לגמרי, אור הירח המלא התפזר בעדינות על פתחה ולא יותר. על קו הצל המפריד בין אור קלוש לחושך היא ראתה את השרשרת שלה. ברגע שרכנה והרימה אותה היא שמעה מתוך המערה קול נהמה.
מתוך הרצון ההגיוני לשרוד ולהישאר בחיים היא הפנתה עורף לפתח המערה והתכוונה לחזור על צעדיה, אלא שבמשב רוח שחלף על פניה היא גילתה שהברדלס עומד כעת בדרכה, סוגר עליה להיכנס אל תוך המערה.
הקטה צעדה לאחור בלי להעז להפנות את גבה לברדלס. ברגע שנכנסה עמוק מספיק כדי לא לראות דבר מהפתח המואר, היא שמעה את החיה עוקפת אותה ומזנקת מקיר אחד לשני מבלי להתקרב אליה.
לפתע הרגישה נשיפה חמה על כף ידה הימנית שעדיין אחזה בחרב. הזווית מעולם לא הייתה מאפשרת לה לפגוע באיום מספיק מהר לכן לא טרחה בכלל לתקוף, ובמקום זאת התמקדה ברחשים סביב כדי לאתר את מיקומה.
נהמה חרישית נשמע והפעם הרגישה את נשיפת החום בליווי בד גס על גב ידה. היא ניסתה להתבונן במקור אך המערה הייתה חשוכה לחלוטין. הקטה הורידה את החרב כלפי מטה וסובבה את גופה על מנת שתוכל לייעל את ידה השמאלית הפנויה. את זאת הושיטה קדימה פתוחה והגיעה אל פרצוף חתולי עצום בגובה המותניים שלה, בפיו הונח שק עור סגור כאילו ביקש למסור לה אותו.
ברגע בו כף ידה הונחה במלואה על שק העור, נעלם הברדלס במשב רוח אל מאחוריה ונעלם כלא היה. הקטה הסתובבה לכיוון אליו נשבה הרוח והחלה ללכת בעקבותיו עד שמצאה את אור הירח בקצה.
היא עמדה והתבוננה ביער העצום מלפניה; מתוך להט הרגע היא אפילו לא הבחינה לאן רצה ואיך תחזור אל סקאר. בינתיים אימצה לחיקה את שק העור ואחזה ביד ימינה בחרב השלופה והמוכנה והסוותה את עצמה לשארית הלילה, בתקווה שבבוקר תוכל לענות לפחות על חלק מהשאלות שעלו מהמרדף.
כינוי:
another word
בבלוג זה
בכל הבלוגים
