המילה אהבה יכולה להיות בעלת שתי משמעויות שונות לגמרי-
לא סתם שונות, מנוגדות בצורה קוטבית זו לזו.
משמעות אחת היא אהבה כקשר;
המשמעות השניה היא אהבה במצב הוויה.
ברגע שאהבה הופכת לקשר היא נהיית שעבוד, כי נוצרות ציפיות, ויש דרישות, ויש תסכולים, ומאמץ משני הצדדים לשלוט. זה הופך למאבק כוחות. קשר אינו הדבר הנכון. אבל אהבה כמצב הוויה היא דבר שונה לגמרי: פירושה שאתה פשוט אוהב; אתה לא יוצר קשר מתוך זה. אהבתך היא כמו ניחוחו של פרח. הפרח לא יוצר קשר; הוא לא מבקש ממך להיות בצורה מסויימת, לפעול באופן כזה או אחר. הוא לא תובע דבר. הוא פשוט משתף. ובשיתוף גם אין רצון לתמורה. השיתוף עצמו הוא התמורה.
כשאהבה הופכת לניחוח, יש לה יופי עצום. זה דבר שמעל ומעבר לאנושות הרגילה - משהו מן האלוהי.
כשאהבה היא מצב הוויה, אינך יכול שום דבר בקשר לזה. היא תקרן ממך, אך לא תיצור אילוץ או הגבלה כלשהי לאף אחד, וגם לא תגרום לך להיות מאולץ או מוגבל על ידי מישהו אחר.
("חופש - האומץ להיות עצמך")
אז תגידו לי אתם במה הייתם בוחרים?
בהסתכלות מעל, מעל הקשר ומעל האהבה בה אני נמצאת כרגע, אני באמת יכולה להגיד שאהבה שבה אני נמצאת עוברת תהליך שינוי, מ"אהבה כקשר" ל"אהבה במצב הוויה".
כמה יופי יש בך.. אהבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
merlin monro