"התורשה וגם הסביבה שחינכה אותנו וגם המעמד החברתי,
כל אלה הם כמו קלפים שאותם מחלקים לך באופן עיוור לפני תחילת המשחק.
בזה אין שום חופש; העולם נותן ואתה פשוט לוקח מה שנתנו לך.
בלי שום אפשרות לבחור.
השאלה היא מה כל אחד עושה בקלפים שחילקו לו?
הלוא יש מי שמשחק באופן יוצא מן הכלל בקלפים לא כלכך טובים,
ויש מי שבדיוק להפך- מבזבז ומפסיד הכל אפילו בקלפים נפלאים!
וזהו כל החופש שלנו; החופש איך לשחק בקלפים שחילקו לנו.
אבל גם החופש איך לשחק.
תלוי באופן אירוני במזל של כל אחד, בסבלנות, בתבונה, באינטואיציה, בהעזה.
והרי כל אלה הם גם כן בסך הכל רק קלפים שמחלקים או לא מחלקים לנו לפני המחשק בלי לשאול אותנו ואם ככה, אז מה סוף סוף כן נשאר לנו בתור החופש בחירה?
לא הרבה, אולי נשאר לנו חופש לצחוק ממצבנו או להתאבל עליו, להתשתף במשחק או להסתלק, לנסות פחות או יותר להבין מה יש ומה אין או לוותר ולא לנסות להבין ובקיצור- הבחירה היא בין לעבור את החיים האלה בערנות או במין נמנום"
(עמוס עוז)