אני מנסה לבדוק באיזה כיוון אני צריכה לבחור ולדבוק בחיי.

אני חושבת על כל הכיוונים שבחרתי בחיי, מאז היותי ילדה קטנה, וכל כיוון מתנגש אחד בשני.

אם זו הבחירה שלי בללמוד לרקוד, או פתאום לדעת לנגן בגיטרה ולפתח את הקול או פשוט בחירת הכימיה.

כמה אהבה קיימת בי לגבי אותם כיוונים, כמה רצון ללמוד ולהשקיע קיים, אך את אף אחד מהם אינני יודעת במאה אחוז.

וניסיתי, בחיי כמה שניסיתי להיות מצויינת באותם מובנים.. וכמה שקשה לי לרשום את המשפט הבא ואפילו לחשוב עליו, אך זאת כנראה האמת,

זה לא הולך.

אני לא רוצה לחיות בצילו של עבר ולכן מאוד חשובה לי ההתקדמות בחיים, מאוד חשוב לי לא לבזבז לשווא זמן.

אני מנסה לברר באיזה נושא אני כן אוכל להצטיין ובכך לעבוד בעבודה שאני אוהב, ושוב להצטיין. כך אני אוכל להיות מסופקת באושר מבחינת הלימוד והעשרה שהעבודה תציע לי.

אז יורדות דמעות, שלפעמים כל כך קשה להפסיקם, המזכירות לי את היותי ילדה קטנה.

עד היום נשארתי ילדה קטנה, אפילו הרב ראה בעיניו, חש זאת בליבו.