מכה אפורה.

כיף להם, אותם אנשים שהתברכו וזכו להיות לא קנאים.

כי זאת התכונה הכי מציקה והכי נוראית שקיימת. לפחות מהצד שלי,

כשאני הקנאית. לא יודעת איך זה כשמקנאים לי, טוב, מי כבר יקנא לי אי פעם..

אבל אני אדם נורא גם ככה אז מה זה משנה אם יש לי עוד תכונה מכוערת על פסיפס התכונות המכוערות האחרות?.

אז כרגיל, התבוננתי ברשימת האנשים שאתה מסתובב איתם, מדבר איתם, (טוב, אני יכולה לרשום איתן, הרי הבחורים שלך לא באמת מעניינים אותי)

ואיך שהוא, כל בחורה ברשימה הזאת יפה יותר מהקודמת (חוץ מכמה, אבל לא דאגתי לגביהן בכל מקרה) ואז זה התחיל שוב,

המחשבות האלה, לפחות לפני השיחות האחרונות שלנו, וכל אחת נראית יותר מאיימת מזאת שבאה לפניה,

כל אחת נראית יותר טוב ואופצייה יותר טובה ממני, והרי זה עדיין ברור לי שאתה לא סובל אותי, אבל המילים שלך מכפות על זה יפה,

אז סלחתי.(תמיד אשמח לשמוע אחרת..) 

ולראות אותן, את הבלונדינית הרזה היפהייפיה הזאת, או הבחורה השנייה הגבוהה והדקה ההיא, וכל אחת רזה יותר מהקודמת, ולכל אחת מהן גוף מושלם ופנים מדהימות, אני בובה של מכשפה לידן (מהסרטים המפחידים, עם האף הארוך -מידי- והפרצוף המקומט המחוצ'קן)

הלוואי שהיה לי מספיק ביטחון עצמי להאמין שאני מספיק שווה בשביל שיום אחד לא תכיר מישהי מהן מספיק לעומק כדי שתחכים ותעיף אותי מהחיים שלך,

איך זה להרגיש שיכלת להיות עם מישהי שאחרי שהיא תלך כל החברים שלך היו קוראים לך גבר ומהללים את היופי שלה? (אם אתה קנאי, כנראה לא טוב. אבל אתה לא, אז כנראה שהיית מאושר) ואיך זה להרגיש שכשהיא תסתובב הצידה הם ישאלו אותך למה לעזאזל לא הוצאת פשוט סמרטוט מהמגירה? (אם אתה קנאי כנראה שנפלא, אבל אתה לא...אז כנראה שזה לא משהו)

והלוואי שיכלתי לספק לך את התחושה הזאת, תאמין לי, היא נפלאה. (והאמת שזה עוד אפשרי, אבל אני צריכה עזרה, חבל שאתה לא גר קרוב מספיק בשביל לעזור)

ולמזלך אתה לא קנאי, ולמזלך אתה לא יודע איך זה לשבת בבית כשאתה יוצא ולפחד שתפגוש מישהי אחרת.

ואתה לא יודע איך זה מרגיש שאנחנו יוצאים ביחד ושאתה רוקד גם אם לשנייה וגם אם בצחוק (ואני יודעת שזה סתם לכיף שלך, כי אני לא אוהבת לרקוד)

עם מישהי אחרת, זה כמו למות בישיבה, וזה למה אני תמיד הולכת כשאתה מסתובב עם אחרים, כדי לא לראות את זה. ותאמין לי,

זאת זבל של הרגשה.

אז כן, לקח לי הרבה זמן, אבל נמאס לי לשמור את זה בפנים. זה מעיק, כשאתה לא מבין מה פוגע בי, ואני לא יכולה להגיד לך, כי.. זה יותר מידי מטופש בשבילי, להודות בתכונה מכוערת, אחת מתוך רבות אחרות, בתהייה האם בכלל יש לי תכונות טובות .

ד"ב טוען שכן, אבל המילים שלו רחוקות מלנגוע בי כרגע.

ואתה לא מבין כמה זה מתסכל כשאני מנסה לגרום לך לשים לב אליי ומנסה להיות עם אנשים אחרים ולא איתך וזה לא מזיז לך, ואני מנסה לסחוט ממך תשומת לב ואתה רק מתעצבן עליי. אבל אולי רציתי שאם אנחנו יוצאים, "תכריז" בעלות, שאם בחור בא ומתחיל איתי תעיף אותו לכל הרוחות כי אני החברה שלך?

ואני רוצה להרגיש כזאת, ולא כמו הבחורה שמתמזמזת איתך והולכת הביתה, כי ככה אתה גורם לי להרגיש.

כן, שוביניזם במיטבו, אבל אני לא דוגלת בפמיניזם גם ככה, ולא אין לי בעיה עם זה, נא לא להטיף לי תודה.

אולי בא לי שכשאנחנו יוצאים פשוט תחבק אותי מאחורה? ותלחש לי "אני אוהב אותך" תאמין לי, שאני אחייך כל הערב וגם ביום שלמחרת.

אבל אתה לא תצליח להבין את התחושה הזאת, לא. כי אתה לא כזה. וכיף לך שאתה לא כזה, הלוואי שגם אני לא הייתי,

אבל כשאתה מדבר עם מישהי שאני לא מכירה בלעדיי, זה גורם לי לרצות לחנוק את עצמי, ואתה יודע? אם היית גורר אותי, כאילו מרים אותי בכל מקרה, ולוקח אותי איתך לאן שאתה הולך, הייתי באה, אבל כשאתה מתנהג כאילו זה לא משנה לך אם אני שם או פה, זה באמת הורג אותי. כי אתה נותן תחושה שלא אכפת לך, וזה כואב.

ואולי זה למה כ"כ קשה לי להרגיש ככה, כי אתה לא כזה, כי אתה לא "רודף" אחריי, או "מחזיק" ממני משהו,

או מקנא. 

ומצד אחד זה טוב, לך, כי כיף לך, כי אתה חופשי.

ומצד שני, קשה להשאיר משהו אצלך כשאתה לא -קצת- רודף אחריו, וקצת, מראה לו, שגם לך יהיה קשה בלעדיו.

לילט~

סול.

רקמה של תכונות רעות. באמת, פשוט סריג של רוע. הטבעת האחת.