מכה אפורה.

הסוף.

מגיע תמיד בהתחלה.

תודות לב"ס, שפגשתי בטעות בתחנה אחרי ההפקות שלו בתיאטרון או משהו,

איזה מתוק האיש הזה, באמת.

אני סוף סוף עושה את הדבר הנכון, אני סוף סוף לא עושה דברים מתוך כעס או אגו,

אני סוף סוף לומדת מטעויות.

היה לי המון להגיד, אבל החלטתי לוותר על זה. אני מאושרת. כבר הרבה זמן לא הייתי מאושרת,

עכשיו אני כן, חופשייה. נותנים לנו את ההזדמנויות הכי טובות כשאין לנו איך לנצל אותן,

ובגלל זה אני לא מחכה לשום דבר, לא מצפה לשום דבר,

אני יודעת שטוב לי, כי אתם שם בשבילי, כי אתם שם כשאני נוסעת כי אתם באים אליי,

אני יודעת שטוב לי כי אני יודעת שאתם תהיו שם. כמה אהבה יש לי אליכם, באמת.

את לא נותנת לי מנוח, את לא מרגישה, איך זה סוגר עליי.

מבפנים זה קצת אחרת, מבפנים אף אחד לא מסתכל, אפשר להרגיש הכל,

אבל אני לא מרגישה יותר שאני לא מסוגלת לעמוד.

להיפך, אני מסוגלת לעוף.

אני חזקה . סוף סוף אני באמת חזקה.

ומי את שתשברי אותי?!

לא עוד. לא עוד.

לילט~

סול.

כשהכעס עבר אז רק העצב נשאר. זה כ"כ נכון.