מכה אפורה.

השם המקורי היה, וקראתי לך שיר. אבל השם הנוכחי דרמטי יותר.

לך היקרה,

האם זה מה שאת רוצה? את בטוחה? כי אני כבר לא יודע אם זה מה שאני רוצה.

אולי בגלל שזה ארוך , אולי בגלל שאין לי את הכח, אולי גם בגלל שאני לא מוכן, ואולי אני פוחד?

את יודעת? אולי.

אני כותב את זה ואת בטח אפילו לא תקראי את זה, וגם אם כן, בטח תצחקי,

תביטי במילים הריקות מהתוכן ותצחקי, את הצחוק הזה שלך, זה שגרם לי לרצות אותך מלכתחילה.

כן, אני בטוח בזה עכשיו לגמרי.את תצחקי אבל לא בשביל זה כתבתי את המכתב הזה.

אני לא מוכן, אני פוחד, אני בעיקר פוחד, כי זה תהליך, והוא ארוך ואני מפחד

מפחד לאבד אותך בתוכו, לאבד אותך ולא לשים לב, כי אני טוב בזה. אני לא שם לב כשאני פוגע, כשאני אומר משהו לא בסדר,

אני יכול להמשיך כרגיל, ואולי אני נלחץ, כי אני לא יודע מה עומד לקרות,

כי אני לא יודע אם לא תקומי מחר ותגידי, וואלה, לא בא לי.

או, וואלה, דווקא נחמד לי לבד.

מפחד. כי אולי אני לא מוכן, אולי לא התגברתי באמת, אולי אני מנצל אותך,

מפחד כי הכל טוב מידי, ואני כמו תמיד בטח מפספס משהו.

אני לא יודע כבר אם אני רוצה את זה. את המצב הזה. אני רוצה אותך? זאת לא שאלה. בטח שאני רוצה אותך.

אבל אני לא יודע אם אני רוצה את התהליך, אני פוחד. את יודעת למה אני פוחד? 

אני מפחד שאני לא אצליח לאהוב אותך, מזה אני פוחד, אני פוחד שטוב לי עכשיו, כי יש לי לאן לשאוף ועל מה לנחות כשאני נשבר ושלא נותר בי עוד כח ואז את באה ומעירה אותי, מנשקת לשלום את שמיכת האבק העצומה שחוסמת אותי. אבל כשאני אשוב להביט בחדר שסביבי , אחרי שתצאי ממנו, אני שוב ארדם, עד השיחה הבאה שלנו.

כי משהו שובר אותי בפנים, לשנייה אחת את מקסימה, אומרת כמה טוב לך עכשיו, עם כל מה שהולך בינינו, ושנייה אחר כך את מכינה אותי נפשית לזה שתעזבי אותי לנפשי, תסלקי אותי מהחיים שלך ותלכי,

מזה אני מפחד, מזה שבסוף, נתחיל תהליך, אני אכנס אליו , לעומק שלו, ותאמיני לי זה קשה לי .

התהליכים האלה יש סיבה למה אני שונא אותם היא כמובן לא למכתב הזה ולא לאף אחד מהמכתבים שאני שולח לך לאחרונה, אבל היא מבוססת על זה שאני לא מסוגל לאהוב, בקושי, התאהבתי פעם אחת וזה הספיק לי אני נשבע.

אז אם את רוצה להיות הפעם השנייה, בבקשה תגידי לי שהסיכוי שפתאום תקומי ותתחרטי הוא נמוך כי אחרת, אני לא אהיה מסוגל.

אני מרגיש שאני נמתח פה על עמודים בלי סיבה, שכבר לא תקראי כלום מזה, אבל בשביל הסיכוי הקטן שאולי הפעם, רק הפעם, החלטת לקרוא.

רציתי כ"כ להגיד את זה, בזמנים האחרונים, למישהו, לבן אדם אחד שיהיה חשוב כמו שאת חשובה לי.

רציתי להגיד למישהו, שאני אוהב אותו. או אותה, רציתי לספר לו. כי אני מתגעגע להרגשה הזאת, שיש מישהו בחיים שממלא משהו, שסתם מישהו לא יכול, ואת .. את כ"כ מושלמת לזה, כאילו מישהו יצר חור שהוא בדיוק בגודל שלך,

אני באמת רוצה להגיד אני אוהב אותך. ויודע שאסור לי, שזה עוד לא הזמן, שהזמן יגיע, אבל בא לי,

אז לידע שלך, אני אוהב אותך. מקווה, שעם הזמן, תלמדי לאהוב גם אותי.

שלך, כנראה שלזמן הקרוב,

סול.

שאוהב ומתגעגע. ויודע שעכשיו תצחקי, את הצחוק הזה, שגרם לי לרצות אותך מלכתחילה.

~~

פריקה של פחדים ותהיות. הפעם, לא מאחוריי דמות, פשוט אני.