מכה אפורה.

אז היי, אני סול. יש לי ADHD חמור ומאפיינים של אספרגר (אוטיזם כלשהוא)

יש לי הפרעת אישיות גבולית \ תלותית וחרדות נטישה.

ועקב אחת התגובות, אני סול ואובחנתי באופן מקצועי ככל הדברים שכתובים הנ"ל. רק, שלא יהיו אי הבנות.

אני סול.

והעולם מצליח להתמודד איתי. העולם, כולו, חוץ ממני.

ואם להיכנס לתוך העולם שלי, אה סליחה, אין שום דבר להיכנס אליו, לא קורה בו כלום,

אני לא מרגישה כלום. אני לתומי חשבתי שמשהו דפוק בי, במערכת המוחית שלי, 

אבל זה לא זה, זה לא שאני פוליגמית, זה לא שאני צריכה יציבות, זה לא זה.

זה כי אני לא מרגישה כלום. לא רק רגשות רומנטיים או שיט כזה, שאני מנסה להעמיד פנים כבר שנים שאני מצליחה להרגיש,

אלא, הכל , הכל חוץ מדיכאון.

אני לא באמת מרגישה אושר אני לא באמת מרגישה כעס, רק דיכאון. שמדמה לי שיש תחושות חדשות.

בדידות, אבל היא גם, דיכאון ברמה חזקה יותר. עצב, וכו.

יש לי ריקנות אינסופית בתוך הגוף. והיא שואבת אותי פנימה.

עד כדי כך שהרגעים היחידים בהם טוב לי, הם כשאני לבד.

ולא צריכה שום דבר מאף אחד.

אבל עכשיו קשה לי.

אני חושבת שקשה לי. 

תעזרו לי.