מכה אפורה.

אני לא רוצה שהסוף יגיע, אבל אני מרגישה את זה בכל מקום.

זה לא נכון. זה לא מסתדר. גאד.

אני יודעת שאני צריכה לסיים את זה.

אבל אני לא רוצה. אני כ"כ לא רוצה.

אבל אין ברירה נכון?.

הגיע הזמן שניפרד אנה, אחת ולתמיד.

אני אמצא דרך אחרת להראות כמו בן אדם.

אני אמצא אותה.

נמאס לי להסתכל במראה ולהרגיש כמו עשרה אנשים.

כשאני בתכלס? לא גדולה עד כדי כך.

והורג אותי לדעת שזה אף פעם לא יישתנה, התחושה הזאת.

היא לא תעלם פשוט יום אחד. היא תמיד תהיה שם. תמיד כל הזמן.

גם אם אני אוריד את כל המשקל שבעולם היא לא תלך.

ונמאס לי מזה. כי נמאס לי כבר מעצמי. 

אני באמת רוצה לעמוד מול המראה ולהגיד כמה שאני יפה ולהרגיש ככה.

הדבר היחידי שאני אוהבת להסתכל עליו זה העיניים שלי. כי הן הדבר היחידי היפה בי.

לפחות, ככה אני מרגישה. העיניים שלי לא שמנות. הן לעולם לא יהיו. אני חשבת.

הלוואי שהייתי נראית טוב כמו העיניים שלי. אני אוהבת אותן.

-

נמאס לי מזה שאני לא יכולה לכתוב כאן מה שאני רוצה, שאני חייבת לצנזר כל הזמן, פשוט נמאס לי.

כל מי שקורא פה, מכיר אותי ולא אמור לקרוא כאן (או לא סיפר לי, אשמח אם תצאו מכאן ולא תחזרו. תודה מראש)

אני מתגעגעת אל הבחור, מתגעגעת ללדבר איתו וללהיות איתו, אני מתגעגעת לסוף שבוע ולחיבוק העצום שהוא הביא לי. 

פעם ראשונה בזמן האחרון שמישהו ממש התאמץ להראות כמה הוא רוצה להיות איתי.

אני מתגעגעת לימים בהם לא הייתה לי את הדלקת המזדיינת הזאת, שבאופן די אירוני, מונעת ממני לעשות את אותה פעולה.

אני מתגעגעת לזמן שבו יכלתי פשוט לקפוץ על אוטובוס לנסוע עשר דקות ולהגיע לחבר שלי. 

זה אולי נחמד להיפגש בתל אביב, אבל זה שאין לי זמן ממש לראות אותך די מבאס אותי.

אני מחכה לזה שתבוא לפה כבר, עם הפרחים שהבטחת, ונלך על שפת הים כמו זוג נשוי משנות השמונים,

תמימים, מאמינים עוד בשקר הזה שנקרא אהבה, נתיישב מחובקים מתחת לאיזה שמשייה, ונראה כ"כ אלגנטים,

לא נצטרך אפילו חולצה מכופתרת ועניבה, זה פשוט יידלוף החוצה מאיתנו, מה יותר מתנשא מזוג שיושב על שפת הים וחושב שהכל מאחוריו כבר?

כל הצרות, כל המתחים, כל הריבים, כאילו מחכות לנו שנים טובות ויפות מעכשיו, אתה יודע? זה נחמד. הדרך בה אתה גורם לי להרגיש.

"פנייך הם הדבר היפה ביותר שראיתי" כנראה אתה עיוור. אבל למי זה משנה? אתה אוהב אותי. אז אני בסדר עם זה.

כ"כ נמאס לי מהמחלה המפגרת הזאת. שמונעת ממני כ"כ הרבה. היא אשכרה אוכלת אותי מבפנים. אני מותשת. כל הזמן. ומסתבר שזה בגלל זה.

אפילו סקס אני כבר לא יכולה לעשות. אע. נמאס לי. יש משהו כיפי שנותר לי ?

-

אני מתגעגעת לשיער הבלונדיני. למה לעזאזל צבעתי אותו לכחול?