מכה אפורה.

"ומה קרה אחר כך בון?"

תעקבי אבל , אוקיי? זה יהיה מסובך.

הגענו אליה הביתה, את יודעת, אל הבית של הבחורה שאני יוצא איתה כבר חודש.

"כן כן, אוליביה, ואז מה?"

הרגשתי כמו ילד בן 15 שוב, שמתחמק לבית של החברה שלו כשההורים נוסעים,

התיישבנו על המיטה שלה ושמענו מוזיקה ישנה, כל מיני פינק פלויד ואיזה להקה חדשה בשם Any Way גלוריה

"טובים אלה?"

מעולים. אבל זאת לא הנקודה שלי. 

"אז תגיע אליה כבר."

רקדנו סלסה במשך שעה, היינו מתוזמנים בצורה מושלמת, שנים שלא רקדתי עם מישהי.

"ואז?"

נשכבתי לידה. היא החזיקה את היד שלי ונישקה אותי .

"וכל זה חשוב למה?"

כי אני מאוהב.

"באמת? אבל חשבתי ש.. הפסקת להאמין בזה כבר."

גם אני חשבתי ככה. אבל מסתבר שטעיתי. היא הבחורה הכי יפה שפגשתי, אי פעם.

ואני באמת אוהב אותה. 

"והיא שלך?"
לא. היא של כולם, אבל לא שלי.

"וזה בטח משגע אותך"

יותר ממה שאת יכולה לדמיין.

היא חיה בראש שלי, למרות שחשבתי, שהיא כבר עזבה.