מכה אפורה.

מישהו מוכן להזכיר לי למה אני עדיין כותבת פה?.
אני צריכה להתחיל לכתוב שיר למקורוק. ולארגן את החזרות של הלהקה עם גדי אלטמן.
ולראות איך אני מסתדרת מבחינת זמנים.
אה , אולי הכי חשוב, למצוא אומץ לפתוח את הפה כשאני שם. 

נמאס לי מההרצאות של ההורים על זה שאני צריכה לרדת במשקל, "מי ייתחתן עם מישהי כמוך?". אני במשקל נורמאלי. אולי הבחורה היחידה בעולם הזה שלא חושבת שהיא שמנה.

אז למה לנסות ולגרום לי להרגיש ככה?.