מכה אפורה.

או השבוע. או השנה.

שירים שמעורבב בהם רגש של געגוע גורמים לי לבכות.

והראש שלי מלא במחשבות שלא נותנות לי לישון, על הפגישה עם המוזיקאים בחמישי,

על איך אני אהיה, אם אני אזייף, אם אני אפסיק להיות צרודה עד אז וכאלה.

אני רוצה להניח את הראש על כר רך ולישון , לישון כמה שיותר שעות. וכשאני אקום,

אני ארגיש רכה, רכה כמו הכר שהראש שלי היה מונח בו.

וכל מי שיהיה איתי בקשר ירגיש את השינוי הזה, ויהיה עדין עם האדם הכל כך רך ושביר שהוא מחזיק.

חבל שאני לא כזאת.

ה"רומנטיקנית" אעלק שלך מתה. תתגבר על זה.