מכה אפורה.

כתבתי את הכותרת הזאת כבר? יש מצב, אני לא בטוחה. אולי.

חשבתי שאני אבכה, חשבתי שאני אמות מבפנים, שאני ארגיש כמו בפרידה האחרונה שלי,

חשבתי שאני אהיה בדיכאון, חשבתי שאני ארגיש בודדה, חשבתי שאני .....

אבל אני לא.

אני שמחה, ואני מחייכת, גם בבית אני שמחה ומחייכת. נכון, קצת מרגיש לי לבד, והוא קצת חסר לי,

אבל לא מספיק בשביל שזה ישפיע עליי.

ונכון, בכיתי קצת בהתחלה, אבל, עבר לי.

כי יש לי הכל. גם אם נדמה לי עכשיו שלא, והפעם אני מודעת לזה.

זה רק רגש, והוא יעבור.

בינתיים, אני אולי לא מאושרת, אבל בבסיס אני שמחה, וזה מה שחשוב.

לילט~

סול.

שוואלה, זה הרבה פחות גרוע ממה שחשבתי שזה יהיה.