מכה אפורה.

סוף סוף נפל עליי פרויקט שאני יכולה להוציא ממנו את עצמי, סוף סוף.

ועוד לעשות את זה טוב.

הפרויקט שלנו השנה הוא פאקינג כתיבה. אני עושה את זה מאז שאני זוכרת עצמי.

יש יש יש יש.

חבל רק שנאבדה לי המוזה. דווקא עכשיו.

ויש לי שלושה חודשים להחזיר אותה. וזה מעט זמן.

מעט מאד.

-

אני כל פעם מקווה שהכל יחזור חודש וחצי אחורה, כדי שאני אוכל לתקן את כל הטעויות הטיפשיות שעשיתי,

כדי שהקשר שלנו יישאר כמו שהוא היה, ולא כמו שהוא עכשיו.

שהקשר עם ב"ק יישאר בחיים. ואני לא אהרוג אותו מתוך דחף אידיוטי והרס עצמי.

שהכל יהיה כמו שהיה.

אני יודעת שאין מה לעשות עכשיו, ומה שקרה קרה, אבל פאק. זה כל מה שאני רוצה.