מכה אפורה.

"להכל יש תחליף" כותבת "ההיא עם התלתלים" וגורמת לי להזיל דמעה כשאני קוראת את הפוסט.
למי שאין כח לקרוא, או עדיין לא קרא. היא מציינת שאנחנו רודפים תמיד אחרי חידוש, מוצרים חדשים יותר,כמו מכוניות ופלאפונים,

שכבר איבדנו אמון בסביבה שלנו ושעדיף לקום ללכת מלהישאר ולתקן.

הרבה פעמים היו לי תשובות לפוסטים שהופיעו בראשי ורציתי לכתוב עליהם, אבל תמיד התעצלתי או נכנעתי באמצע.
הפעם החלטתי באמת לענות, אפילו אם היא לא תקרא, אפילו אם אף אחד לא ייקרא.

זה לא חדש שאנשים אומרים וקובעים שהדור "שלנו" הוא דור מפונק ועצלן, כזה שחי על ההורים ולא עושה צבא או עובד.
זה לא חדש שאומרים שאנחנו דור שחצני שחושב שמגיע לו הכל, שחונך עם כפית כסף בפה.
זה לא חדש, לא חדש בכלל כשאומרים שאנחנו דור שטחי שמתעניין רק במותגים ולמי יש פלאפון יותר מגניב.
זה לא חדש.

אבל זה גם לא נכון, לפחות, לא באופן גורס ומוחלט.
וזה לא שאני גרה באיזור עני שלא יכול להרשות לו את הדברים האלה אז זה לא מעניין אותו,
זה לא שאני גרה באיזה הרצליה פיתוח ושלאף לא אכפת כי לכולם יש.
אני גרה בסביבה מעורבבת, יש כאן הכל מהכל. יש כאן משפחות שגרות בבית ענק על החוף (וזה לא שהבית שלי קטן. אני פשוט לא אוהבת אותו)
ויש כאן משפחות שלא סוגרות את החודש. יש כאן ערסים ופריחות ופאקצות כמו בכל מקום אחר.
רק שהאנשים כאן ערכיים, אפילו בלי להכיר אותם לעומק אני יכולה לראות את זה, אני יכולה לראות את זה בחינוך שנותנים כאן (שכן, הוא שונה ממשפחה למשפחה, אבל הוא לא מפנק. ולא פשוט) אני יכולה לראות את זה בכמות השנת השירות שעושים כאן (מהאחוזים הגבוהים בארץ עד כמה שזכור לי) ובכמות המתגייסים. אני יכולה לראות את זה בכמות החולצות הכחולות שלובשים כאן ושאנשים הולכים להדריך מתוך אמונה אמיתית בשינוי ויצירה.

אולי כשהיינו קטנים יותר יכולתי לראות את זה באנשים, את ההשוואה למי יש יותר "למי יש יותר חברים" "ציונים" "פלאפון"
אבל אני לא רואה את זה עכשיו. אני לא רואה את המירוץ החומרי הזה בעיניים של האנשים סביבי, ויותר מזה, אני רואה את הזלזול בעיניים שלהם בכל מה שקשור לזה.
אני אולי חיה בבועה, אני אולי פשוט "פגשתי רק את האנשים הנכונים" אבל לא יצא לי עוד להיתקל באיזור שלי (שהוא גדול.) במישהו או מישהי שרק רדפו אחרי כסף.

מה שעוד רציתי להגיב עליו היה המשפט "להכל יש תחליף". דווקא להיפך, רק בגלל שלדברים החומריים יש תחליף כל כך בקלות זה מדגיש את העובדה שלכל שאר הדברים הלא חומריים אין תחליף זול או מהיר.
לאנשים שסביבנו (כמו שתארת, בעל מזדקן עם כרס ושיערות לבנות, אפילו לזה אין תחליף.)
וזה כל היופי, זה היופי בדור שאני רואה סביבי, לא החברים שלי, אלה שלמדו אותי, אלה שהסתובבו שם ודיברו על דברים ושמעתי.
אותם ילדים שרואים בחברות אמיתית ערך חזק יותר ממאיזה מקום האדם השני הגיע.

לסיכום~
לפי דעתי, אנחנו ממש לא דור חולף או זמני שמסתכל על דברים במספרים. בכמה זה עלה ומאיזה חנות הג'ינס.
אנחנו דור שלאט לאט מתחיל להיגעל מזה, שמתחיל להסתכל למציאות בעיניים. אנחנו דור ששואף ללכת כל הזמן קדימה וכל הזמן להשתפר, אבל לא רק בתחום החומרי.
כדי להמחיש מעט את העובדות שלי, עובדה שהתכנית "מעושרות" שאומנם שודרה, לא צברה כמעט רייטינג לעומת הישרדות או האח הגדול.
(ולכל מי שראה את הגמר, או כמוני שמע מההורים, אפילו שם נגעלו מההתנהגויות הלא נאותות והדוחות שהופגנו כלפי אדם מבוגר.)
אנחנו דור שונה. אנחנו דור שיש בו הכל. אי אפשר יותר להכליל אותנו רק לפי זה שאנשים מחליפים פלאפון. כי אם תעצרו עכשיו ותחשבו "מתי החלפתי את החבר הכי טוב שלי בדגם משופר יותר?" אתם לא תוכלו באמת לענות על זה. כי אנחנו לא מחליפים אנשים כמו פלאפונים.

לילט.
סול.