מכה אפורה.

כבר כמה זמן שהשם "אמנדה" מתנוסס בכל מקום שאני נמצאת בו.
מי זאת אותה אמנדה גיליתי רק כשנכנסתי לאיזה פוסט מומלץ בישרא, מסתבר שזאת ילדה בת 15 שהחליטה לשים קץ לחייה בעקבות בריונות אינטרנטית
שנגרמה לה כי חשפה את שדיה בשיחה עם כמה נערים זמן לפני זה. זאת ההתחלה לפחות.
אה, ואותה ילדה גם עשתה סרטון שבו היא מספרת את הסיפור שלה (מהצד שלה כמובן, ) ואת זה שהיא עומדת להתאבד.
עד פה, נשמע שאין שום סיבה לא להעלות את זה לפיסבוק ולכתוב איזה ציטוט משיר עצוב או כמה צריך להפסיק את הבריונות האינטרנטית.

בטח, שלרגע לא תבינו לא נכון, צריך להפסיק את הבריונות, הלוואי שהיה עולם בו לא היינו זקוקים כל כך נואשות לצורך הזה להרגיש למעלה מעל אחרים, להרגיש טובים יותר, נעלים יותר, חזקים יותר מה לא יותר. הלוואי. אבל זה לא מצב שייקרה, ואין לנו מה לעשות עם זה.
מצד שני, למה. למה כל הפייסבוק שלי מלא בילדה הזאת, אותה אף אחד מהם לא הכיר? למה הם כולם מרחמים עליה? כולם בצד שלה?
למה זה כל כך פוליטיקלי קורקט?.

זאת הצביעות הרמה הכי גבוהה שנתקלתי בה כבר הרבה מאד זמן, כל החזקים מרחמים על החלש, המסכן. אחרי שהוא מת.
כמו עם הבחור שהצית את עצמו, כמו שגלעד שליט לא מעניין אף אחד עכשיו כי הוא כבר בבית.
זה נורא קל, רק ללחוץ על קישור, להעלות סרטון, ולקבל קרדיט מאנשים שחושבים עכשיו כמה אתם נאורים וסבבה.
סתמו את הפה. בבקשה.

כשאתם הרבצתם ל-י, לא אמרו מילה.
כשאתם התעללתם ב-י נפשית, העלימו עין.
כשאני כל יום בכיתי וצעקתי וצרחתי ומתתי מבפנים. אתם אמרתם שיום אחד רחוק מזה יהיה טוב,
עוד שנה הם יישכחו, נתתם לי לחיות בשביל איזה יום רחוק ומעומעם שלא ידוע מתי הוא יבוא בכלל.
עשר שנים, עשר שנים עברו, אולי אחת עשרה, ואף אחד עדיין לא מדבר איתי כאן.
עדיין אין לי חברה אחת טובה מהמקום שלמדתי בו, אין לי חברה טובה או ידיד טוב מהישוב בו גרתי.

ויש עוד כמוני. יש עוד מיליונים. בכל העולם הזה.
ואתם רואים מישהו מרחם עלינו? מוריד עלינו דמעות? לא. למה לא? כי אנחנו בחיים.

למה זה כל כך מקובל להגן עליה? להגיד שהיא מסכנה על מה שעשו לה? למה עכשיו ולא כשהיא הייתה בחיים?
הרי כשהיא הייתה בחיים לא שמתם עליה זין. התעללתם בה, צחקתם עליה , "חחח איזה שרמוטה"
היא לא השתנתה. היא רק מתה.
למה אף אחד לא חושב על הילדים שהתעללו בה שצריכים לחיות עם העובדה ש-ה-ם גרמו למוות?
נכון, הם עשו משהו לא בסדר, אבל הם ילדים! הם רק רצו להיות מקובלים , להיות שייכים לחברה, שמה לעשות זה מה שהיא. קרה ומבודדת.
הם לא רצו להרוג אתה, אני לפחות רוצה להאמין שלא.
הם ילדים. וילדים עושים טעויות. וגם היא ילדה, וגם היא עושה טעויות.
מצד שני, זאת לא הבחורה הראשונה שחושפת את החזה עם נערים, וכמו שקל להבין, הם לא האנשים שהכי כדאי לסמוך עליהם בעולם.
אני לא אומרת שהיא יכלה לראות את כל זה בא, אבל היא יכלה להניח שזה לא רעיון טוב, שלא צריך לעשות את זה.
אז כן, עם כל הכבוד לזה שהיא מסכנה וקטנה וכו, היא אשמה במוות שלה בדיוק כמו כל מי שהתעלל בה.

אני חושבת שזה לא לגיטימי להתעלל בה, שלהתאבד זה לא הפיתרון ולא הדרך ושהיא הייתה יכולה למצוא אפשרות אחרת להתמודדות עם המציאות.
היא הייתה רק בת 15. שלוש שנים והיא לא רואה את האנשים האלה יותר.
שלוש שנים והכל היה נגמר.

לפני לא הרבה זמן כתבתי פוסט באותו נושא. על כמה שילדים הם עם אכזר ונוראי, על כמה השפעה יש להם בלי שהם אפילו מודעים.
ילדים הם עם אכזר, זה לא משתנה עם הגיל. הם מרושעים והם אלימים והם פוגעניים ויותר מכל זה, הם ילדים.
הם נאיבים ולא חושבים על מה שהם עושים, והם טועים. אבל הם עדיין ילדים.
הם לא מרושעים, ואף אחד לא צריך לכתוב בכנות תהומית "הלוואי שהם ימותו" או משהו כזה.
אתם לא יודעים אפילו אם היא הייתה כזאת מלאך כמו שהיא אומרת.
אתם לא יודעים אם הם היו מרושעים כמו שהיא טוענת.
אל תשכחו שגם היא ילדה. והיא רק רצתה שירחמו עליה.

אמנדה טוד, אני מקווה שמותך לא היה לשווא.
לילט.
סול.
(שרבאק, ב לי לבכות מרוב הסרטונים שראיתי ביממה האחרונה על בחורות שעשו דברים טיפשיים וזה דפק להם את קו המחשבה.)