מכה אפורה.

נשבעת שאני אתגעגע קצת ללשכת גיוס חיפה, נשבעת עוד יותר שאני לא רוצה להגיע לשם שוב אחרי היום.

(יש לציין שאין לי מושג למה אני כותבת את הפוסט הזה, אף אחד לא קורא כאן גם ככה)

פטור? הושג. ועכשיו השאלה האמיתית היא האם להתנדב לצבא או לעשות שירות לאומי.

אני אחזור קצת אחורה בשביל להבהיר כמה נקודות.

את הפטור שלי השגתי עקב פרופיל נפשי שנחתם ע"י פסיכולוגית (וע"י אבחון בשניידר) לא מטעמי דת, מצפון או עצלות. 

אחרי שבעה (כן. שבעה) ביקורים מייגעים בלשכת הגיוס סיימתי את הפסיכוטכני, הרופאים, אימות הנתונים, הקב"ן (שפעם אחת לא היה ובאתי סתם), הפסיכיאטר וכמובן, ועדת הרופאים. 

במשך כל התהליך הזה לא היה ברור אם אני אקבל את הפטור המייוחל או לא, העבירו אותי מרופא אחד לשני עם אישורים מסוג אחד ואז לחזור להביא אישורים אחרים, משרים את ההרגשה שהמערכת לא סגורה על עצמה ולא יודעת מה היא רוצה ממני.

אחרי שלושה זימונים (אימות נתונים, רופאה, פסיכוטוכני) קיבלתי סוף סוף זימון לקב"ן.

עכשיו לפני הסיפור הבא אני רוצה לציין שאני גרה כשעה + נסיעה באוטו מהלשכת גיוס.

אני רוצה להוסיף על זה שהקב"ן נמצא בין השעות 8:00-12:00 ואז הולך הביתה.

אני רוצה להוסיף על זה, שלא אמרו לי את המידע הנ"ל ולכן לא הרגשתי צורך לצאת כמו תמיד בשבע בבוקר אלא הרשיתי לעצמי לצאת בתשע.

הגעתי ללשכת הגיוס בערך בעשר וחצי, אחרי שחיכתי בחוץ כשעה הגעתי לחדר 206 בלשכה שם חיכיתי עוד שלוש שעות עד שנזכרו לספר לי ש"הקב"ן הלך ב12:00 הביתה, היו אמורים להודיע לך על זה"
וחזרתי הביתה עם זימון חדש.
שבוע לאחר מכן נסעתי שוב אל עבר לשכת הגיוס, הפעם שעתיים קודם. הגעתי בזמן, התיישבתי מול הקב"ן ואחרי שיחה של עשרים דקות הוא מודיע "לפי מה שאת אומרת אני לא מבין למה שלחו אותך אליי, היית צריכה לגשת ישר אל הפסיכיאטר אם יש לך חוות דעת כתובות ואיבחונים".
יצאתי מהחדר מתוסכלת, פעם חמישית בלשכת הגיוס ושום דבר לא זז. בזבזתי חצי שנה של ראיונות וחיפוש מקום שירות.
כחודש לאחר מכן קיבלתי זימון לפסיכיאטר, ושוב הכנתי את עצמי לקראת יום של כיף בלשכת הגיוס חיפה.
המתנתי כשלוש שעות בחוץ עד שנכנסתי אל הפסיכיאטר, אחרי רבע שעת שיחה הוא הכריז שאין לי מה לחפש בצה"ל אבל האחריות לא מוטלת עליו אלא על ועדת מומחים אליה אצטרך להגיע בתאריך שהצבא ייתן.
חזרתי הביתה , אחרי פעם שישית וכמעט אחרונה בלשכה,  עם המחשבה "מה אני הולכת לעשות?"

באותו זמן התשובה הייתה ברורה, שירות לאומי באיגי.
היו לי פרוטקציות, הכרתי חבר'ה שעשו שם שירות לאומי, היה לי כל מה שצריך. אבל אני עוד אחזור לזה.

עבר שבוע, עברו שבועיים, עבר חודש, חודש וחצי, לכמה רגעים חשבתי שאולי שכחו אותי, שהחליטו שאני לא באמת צריכה פטור, אבל נזכרתי שלועדת רופאים לוקח הרבה זמן למצוא תאריך פנוי.
אז חיכיתי, אחרי חודשיים הם נזכרו בי, שלחו לי זימון ל6.2.13. היום.
מודיעים לי שהועדה תדבר איתי ותחליט מה ייקרה עם השירות שלי,
שעה נסיעה, שלוש שעות המתנה, חמש דקות שיחה. "החלטנו לאשר את הפטור שלך."
הרגשתי הקלה, שהלחץ שהיה עליי בתקופה האחרונה פשוט נעלם, שאני לא צריכה לפחד יותר מהגיוס ואם יכריחו אותי להתגייס,

חיוך. חיוך רחב ומלא.

חיפשתי מידע, בכל מקום, על שירות לאומי באיגי, ולא היה, לא מספר, ולא מחלקה ולא אנשים.
אחרי שיטוט ארוך ברחבי האינטרנט מצאתי את המספר של האחראי. התקשרתי ושאלתי על שירות לאומי,
הוא סיפר לי שאין, איגי לא קיבלו תקן עדיין ובספק אם יקבלו.
כל התכנית הבטוחה שיצרתי לעצמי איבדה משמעות ברגע אחד.

ועכשיו מה? אני לא יודעת כלום על שירות לאומי, אני אפילו לא בטוחה שזה הכיוון שלי עכשיו.
אני לא יודעת אם לשרת, להתנדב, שנת שירות, מכינה, אני אבודה לגמרי.
ולעומת זאת כל החברים שלי שכן מתגייסים, כל החברים שלי שעברו את המיונים לצבא יודעים מה קורה שם,
הם הרי מקבלים הכנה בבתי הספר , המידע על צה"ל הרי נמצא בכל חור בכל מקום. כמעט על כל יחידה אפשר לקבל אפילו מידע מינימאלי.

למה לא מכינים אותנו לשירות לאומי? למה אין מקום מסודר עם מידע באינטרנט בלי לעשות מיליון שיחות טלפון לכל ארגון וארגון?
אני רוצה עזרה. אני רוצה שיגידו לי מה האפשרויות שלי, איך זה עובד, מה קורה ומה ייקרה, 
בחרתי לתרום שנתיים למדינה, בחרתי לעשות את זה למרות שאין חוק שאומר לי, 
בחרתי. אבל איך אני יכולה לעשות משהו עם הבחירה הזאת אם אין לי מידע?

מדינת ישראל, תעזרי גם למיעוט, נכון, אנחנו לא הרוב שהולכים לצבא, אנחנו קבוצה יותר קטנה ופחות מלוכדת, אבל גם לנו מגיע מידע על תפקידים.
איפה מתי מי כמה, 
יש רק אתר אחד עם מידע , מידע מינימאלי ולא מאורגן.
תפציצו אותנו במידע, תספרו את כל מה שאפשר, כדי שנדע מה מתאים לנו, שנדע איך אנחנו יכולים לעזור לכם

 בסה"כ הרי, המטרות שלנו משותפות.

לילט~

סול.

שמתוסכלת, וצריכה עזרה.