אתה מתחיל עם כותרת, כמות המילים נעה בין אחת לשש, תלוי כמה דרמה אתה רוצה ליצור.
לרוב אבל תשתמש במילה אחת, כי לטענתך "אם אני צריך שש מילים כדי להשיג קורא, אני עושה משהו לא נכון" ואני אעריך את הדעה שלך כי אני אחשוב שיש בה עומק, אבל למעשה, היא סתם יהירה.
אחרי גיל 16 אתה תרצה לקבור בחול את כל מה שכתבת עד עכשיו, אתה תנסה להתחרט, להתנצל, למחוק לשכוח, אבל לא תוכל. זה יישאר בך ויעקוב אחריך וירדוף אותך.
בשלב מסויים אתה תבין שהכתיבה שלך לעולם לא תמלא את החור שבנפש שלך, נולדת שבור. וכמה שלא תנסה למלא את הסדקים במילים יפות לא תוכל לחזור להיות האדם שהיית, זה שיכל להביט במראה ולאהוב את מה שהוא רואה, זה שחשב שהוא ישנה את העולם.
נולדת אתה - ואין לזה תרופה עדיין.
אבל אחרי שנים של כתיבה של סיפורים שלעולם לא יצאו לאוויר העולם, סיפורים שלעולם לא תראה לאיש כי תפחד ממה שהם יחשבו עליך, מילים שירדפו את הראש שלך עד שתתפגר. לאט לאט אתה תבין שהספר שניסית לכתוב בראש שלך, לעולם לא יהיה הספר שבאמת תכתוב ואז אתה פשוט מפסיק
בבלוג זה
בכל הבלוגים
