מכה אפורה.

בתכלס, היה לי המון לכתוב. היה לי נושא שאני מתחבטת בו מלא זמן והיה לי הרבה מה להוציא ממני.

אבל הודעה אחת ממך וכבר אין לי כח לזוז.

"יש לך חבר, אז אין לי תועלת בלחשוב על הדברים האלה כל הזמן" וניתוק קשר.

באסה להיות בחורה, אני מניחה.

אני לא יודעת כמה שווה להחיות כעס ישן, אבל אני עדיין כועסת עליה, אני עדיין לא מסוגלת לשכוח (אולי בגלל שזה גם ממשיך לקרות)

חשבתי שאם מישהו מנתק איתך קשר כי שיקרת לו בנוגע למשהו, הוא אמור לא לשקר לך.
נאה דורש נאה מקיים. (או משהו כזה)

אז זהו, שלא.

נמאס לי. 

אין לי באמת כח לכתוב.

אבל זה יהיה מונח פה כמו תזכורת,

לזה שאני צריכה לכתוב.

כי לא כתבתי חודש. וזה הרבה זמן.

ואני ממש צריכה לכתוב.

השבוע הראשון בחיים שלי שבהיתי במראה בלי לשנוא את עצמי.
הצבע שיער נראה טוב.

הגוף שלי באמצע בין שמנה לרזה. וזה נראה מעולה.

העבודה מושלמת.

יש לי כל מה שבן אדם צריך חוץ מחברים, אבל נו, מי צריך אותם.

יש לי את כל השאר.