מכה אפורה.

כיף לי.

בפעם הראשונה בחיי יש לי זמן לחשוב,

להנות מהדברים הפשוטים בחיים, מהכיף, מהאושר,

מהעבודה, מהבחור, (אני חייבת להתחיל לסנן את הרגשות שלי, אחרת זה נשמע ממש דפוק )

אבל כן, יש לי חופש,

בפעם הראשונה אני לא מרגישה כל כך חלשה, אני לא מרגישה כל כך לבד, אני לא מרגישה כל כך מפגרת.

פשוט ובתמים טוב לי,

ואני ממש רוצה שזה יישאר ככה.

אסור לי לדבר כנראה,

אף פעם.

ואולי גם עדיף כזה,

לקחת מרחק,

ממש גדול.

מגלגלת D20

לפני כל החלטה,

גם בקטנות ובגדולות,

זה לא באמת משפיע,

זה בשביל ההרגשה,

ולפעמים זה מספיק.

ואני שואלת אם נראה לך,

שזה לגיטימי לחלוטין,

שאתה פה פעם בחודש,

ואני אצלך שלוש בשבוע,

ואני תוהה,

אם זה בסדר, 

לסלק אותי בשקט,

עם לזרוק עליי את הבגדים,

ואני תוהה אם זה בסדר,

לגרום לי להרגיש מטונפת,

אחרי כל לילה איתך,

אתה אמור לאהוב,

אבל עושה לי את המוות,

אני תוהה אם אתה חושב,

שאני אשאר פה,

כל הזמן,

כי אתה אומר "אני אוהב אותך"

אז זהו,

כי אני כבר ממזמן,

לא מספיק חלשה,

בשביל זה.