משחקי MMORPG לילדים קטנים עושים לי טוב על הלב. וגם מעבירים לי את הזמן בצורה שהוט לעולם לא תצליח עם היצע הסדרות המגוחך שלה.
להתעורר יומיים ברצף עם מחזור מאחר ודימום עיקש מהאף זה מה זה כיף.
לא"ל יש כל כך הרבה מזל ששנייה לפני שזה מתחיל אני כבר אוחזת בטישו כאילו היה אקדח או משהו.
אנחנו באמת צריכים שמיכה דקה יותר.
זאת השנה הראשונה שפורים היה כיף. אפילו הכנס אנימה (שממזמן הבנתי שהמקום שלי בפאנדום הוא עם הגיקים ולא האוטקואים) היה מעולה.
בעיקר בגלל הד"ר רשף ונ"מ שהם רשמית האהבות של חיי.
אה! וכמובן! הבעת השנאה האדירה כלפי האקסית של א"ל שחשבה שלגיטימי לישון אצלו. כן בטח, כי זה מה שאקסים עושים, ישנים אחד אצל השני.
שמישהו ייתן לה מכת מציאות. בבקשה. (לפחות יצא לי להביע לה באופן מובהק ומוצהר, הפעם, כדי שתבין שכדאי לה לתפוס מרחק. והרבה ממני.)
דברים שמעצבנים אותי #1242
- רק בגלל שיש לך מצלמה יקרה, זה לא אומר שכל חמש תמונות שאת מעלה זה "פרוייקט צילום"
- האקסית של א"ל. (אם כבר פתחתי פינה חמה לעצבים, היא חייבת להיות שם)
- כשבחורים לא מבינים שמחזור זה כמו לחטוף בעיטה לבטן במשך יום שלם. כוסעמק.
- אוטקואים בני 12. או אוטקואיות או אנשים בני 12 באופן כללי
- אמא"י
- כנסים שהם לא אייקון.
- אנשים שיורדים על אייקון מולי למרות שהם יודעים שאני הייתי הצלמת שם.
- אנשים.
- כשחבר שלי אומר ש"טוב, נדבר על זה" ואז כמובן קובע דברים בלי בכלל לשאול אותי.
השפתיים שלי יבשות, אני לא שותה ובקושי אוכלת (ארוחה אחת ביום ושתי כוסות קפה לא נחשב אוכל. במיוחד כשהארוחה בד"כ היא משהו כמו טוסט או צ'יפס.) לפחות המשקל שלי לא יורד. זה טוב. אני אוהבת את איך שאני נראית עכשיו. (וכך גם חצי מהגיקים שלא ראו אותי מאז תקופת ה70 שלי.)
המחשבות האירוניות להשבוע - בניגוד לחיבה העזה שלי כלפי בחורים "שמנמנים" הם אף פעם לא מחבבים אותי. אף פעם.
אז תמיד כשאני מדברת בדיונים על חיבתי לשומן אצל גברים אף אחד לא מאמין לי כי לאורך ההיסטוריה בני הזוג שלי תמיד היו רזים.
(AKA א"ל, שגבוה ממני בערך בעשרים סנטימטרים ושוקל כמוני. ואני על הגבול המשקלי עבור הגובה שלי.)
לעזאזל עם בחורים רזים והטעם שלהם בנשים. דרפ.
הלוגיקה שלי שוות ערך ללוגיקה של שיכורים. לפחות כרגע, המוח שלי זז במעגלים סביב עצמו.
לפחות אני מתחילה מחר לעבוד על הפרוייקט האדיר שלי ובשבת אני מקבלת משכורת מהבר. סוף סוף!
אני תותחית על. וזה.
טוב לי.
האנשים היחידים שמעודדים אותי כרגע זה אלו שכל כך רחוקים שאין לי סיכוי לראות בזמן הקרוב.
אני רוצה לונדון. ממש רוצה לונדון. עם ד"ר או עם נ"מ. אולי אפילו עם ד"ר רשף ונ"מ. זה יכל להיות מגניב.
החיים בלי כסף הם חיים מדכאים.
Soon. Fucking Soon.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
