מכה אפורה.

אני אישה, אני אישה ונמאס לי מהיחס שאני מקבלת כל פעם שאני אומרת שאני יוצאת איתך.

כן כן, הוא בלונדיני, עם עיניים כחולות, ומדריך בחדר כושר.

וכן, הוא לא ניסה לזיין אותי עדיין, לא בדייט הראשון, לא בשני, ולא בשלישי.

וכן, הוא מכבד אותי כמו שאני, ונסע מהחור בדרום שהוא גר בו, עד לחור היחסית בצפון שאני גרה בו,

רק בשביל לראות אותי, ועדיין, לא ציפה שאני אתפשט בתמורה.

וכן, הוא בחור רגיש שמפחד נורא מפרידות. והוא נורא מחבב אותי[?]

אה. זה לא מספיק לך? 

ברור שככה תגיבו. כי ברור שלכל בחורה כאן בעולם הזה זה נשמע מושלם.

מישהו שאשכרה מכבד אותי בתור בן אדם, ולא רק בתור חתיכת בשר,

מישהו שלא חושב שהדבר היחידי שיכול להיות גדול במערכת יחסים הזאת זה הזין שלו או הציצי שלי.

אז נכון, הוא מקסים, והוא מחייך, וזה קונה אותך בטירוף.

אה, רגע. לא הזכרתי שהוא לומד אלקטרוניקה, ושיש לו תפקיד מגה חשוב בצבא.

אם זה לא מספיק בשביל שההורים יידחפו אותנו להתחתן אני לא יודעת מה כן.

אבל לא. זה לא. זה פשוט לא מספיק.

אז כל הבחורים (או הבחור) שקוראים פה יגידו "וזה למה אנחנו שמים עליכן זין ומתנהגים כמו חארות"

ואני אענה שהכל טוב וסבבה, אבל .

ככה עובד המשחק:

בא בחור, מנסה לעשות צעד, להכניס למיטה, ואני דוחה אותו בעדינות, לפחות לשנים שלושה דייטים.

ואם זה מתפתח טוב? אז מי שם זין?.

אבל הבעיה היא כשעברו שלושה דייטים, מדהימים, ואתה אפילו לא מנסה לנשק אותי. טוב, אתה כן. לחצי שנייה שמלווה בחיוך של היה נורא כיף.

ואז אני הולכת דרך הדלת ונשענת עליה מבפנים ומחייכת כמו מפגרת. אבל היי, זה לא מספיק.

תרצה אותי. תגיד שאתה רוצה אותי תתנהג כאילו שאתה רוצה אותי.

תנשק אותי, ארוך. בלהט. תחבק אותי, קרוב קרוב, שאני אוכל להרגיש מילולית כמה אתה רוצה אותי.

תניח את הראש שלי על החזה שלך ותלטף אותי. אני רוצה שתחזיק לי את היד ובעיקר? אני רוצה שתחזיק אותי, כאילו שעוד שנייה אני לא אחזור.

ואני רוצה שתתקשר לפעמים, ותטרח לדבר איתי, כי כאילו, אנחנו לא שוכבים ואנחנו לא מדברים, אז מה הדייטים האלה שווים בכלל?

ואולי אני גברית, ואולי הגישה שלי היא שאם טרחתי כבר ונסעתי עד החור הדרומי הזה שאתה גר בו, אתה צריך להתפשט בתמורה.

ואולי אתה הבתולה החסודה שלוקח לה זמן. אבל, אפילו היא נותנת בסוף.

אז אולי לא אחרי שלושה דייטים, אבל זה לא שיש לי את הכח לחכות עכשיו שנה עד שתוריד לי חולצה.

וזה בוטה? על הזין שלי. או על הזין שלך. אבל רגע, שכחתי, שום דבר לא על הזין שלך, אפילו לא אם הוא רוצה להיות שם

ואני לא מבינה, אני לא נראית טוב בעיניך? אני לא מעניינת מספיק בשביל שתרצה אותי? מה אתה מפחד? שאני לא אהיה טובה בזה?
שלא תגרום לי לגנוח?

אני מצטערת שזה נשמע שחצני, אבל יש מספיק בחורים שהיו מתים שאני רק אסתכל עליהם, שהיו מתים להתקרב לגוף שלי, אפילו לשנייה.

פי שניים אם הוא היה ערום. ואתה, שיכול, מעדיף רק לדבר איתי?

סליחה שאני לא נשמעת כמו בחורה, ושאני לא מאושרת.

אבל אף פעם לא רציתי בחור כזה. לא רציתי בחור שיירצה לחכות עם זה, ולקחת את זה לאט. אני רוצה גבר במיטה, כמו שאני רוצה גבר לצידי.

אני רוצה בחור שידביק אותי לקיר ויזיין אותי חזק. לעומת השניים ששכבתי איתם, אחד שייגרום לי לצעוק.

אני לא רוצה נמושה שאני אצטרך לזיין. תזיין אותי! תראה שאתה רוצה את זה.

כי אם לא, זה פשוט הורס את כל הכיף. אני לא נהנית מאונס, כמו שאתה בטח לא.

אז בבקשה, קח אותי. לפני שמישהו אחר יעשה את זה.

לילט. מהבחורה שבסה"כ רוצה להיות אישה לפעמים. (הכוונה, קצת לעצמי, קצת לאולי מישהו שייקרא פה, היא שנמאס לי שמצפים ממני לאהוב ג'נטלמנים ולהעריך את זה רק כי מישהו מתייחס אליי נחמד פתאום. 

זה טוב ויפה, וברור לי שיש בחורים שלא שמים עליי זין שרק רוצים לזיין אותי. אבל זה לא אומר שאם אני יוצאת עם מישהו והוא לא מנסה לזיין אותי אני חייבת להתחתן איתו בגלל זה. אני אישה, אבל אני גם רוצה סקס. לפעמים, או לרוב, אפילו יותר מרוב הגברים שאני מכירה.)

אם רק הייתי כמו כולם.

אבל אני לא.

לא בקטע השחצני,

גם בקטע השחצני,

לא רק אבל.

אם רק הייתי נורמאלית. בלי האספרגר המטומטם.

בלי ההפרעות המפגרות.

אולי הייתי יכולה להרגיש בחיים לפעמים. ולא רק כמו בובה.

בובה מאושרת. אבל בובה.

וקצת נמאס לי.

כי טעיתי בספירה, אז.. שיהיה.

כיף לי. מהעיניים. מהשפתיים. מהכל.

רואים קצת שמש. וקצת חיוכים.

ויש קצת חופש.

ואני רוצה קצת זמן.

אולי יהיה לי גם זמן.