אין לי כח לחיים האלה יותר.
ואין לי כח לפרט מה קורה בזמן האחרון,
רק חיוך מזוייף, חיוך מזוייף ודמעות בעיניים, נמאס לי ממנה,
נמאס לי ממנו.
אומרים לי תמיד, תחשבי חיובי, והחיים שלך יהיו חיוביים הנה,
חשבתי חיובי אבל תמיד בלב ידעתי, שלא יהיה.
תמיד בלב ידעתי שאין לי סיכוי להמשיך ככה, עם רק היו מבינים מה אני מנסה להגיד.
זה לא שלא מבינים אותי, מבינים אותי אבל האנשים הלא נכונים.
אני הגעתי למצב שאני פאקינג וואנבי אופטימית !
כל היום אני צוחקת מחייכת, עושה רושם של בדיוק ההפך ממה שאני מרגישה.
אולי אני צוחקת אבל עם תשימו לב, אתם תראו דמעות בעיניים, ולא דמעות של שמחה, דמעות של עצב,
של כעס.
למה כל פעם שהחיים שלי נראים כאילו אי אפשר להגיע יותר רע מזה החיים שלי נהיים רק יותר רעים ?
פעם חשבתי, שכשחילקו את החוכמה, אני הסנפתי בשרותים, אבל זהו,
הבנתי שלא, אולי אני לא הכי חכמה, אבל אני מכירה כמה ילדים שבמצבי, כבר מזמן לא היו בחיים.
ישלי מה שמרגיע אותי, אבל למה אני בכלל צריכה להירגע ?
למה החיים האלה בכלל צריכים להיות ככה ?
יודעים משו, אתמול בלילה, לא הצלחתי להירדם, הכרית שלי הייתה רטובה כולה,
מהדמעות שלי, שכבר יותר מדי מן לא יצאו החוצה, הרגשות שלי.
נמאס לי מהחיים אבל תמיד יש תקווה.
hope, זה הדבר היחיד שמחזיק אותי בחיים, המחשבה שתמיד יש תקווה.
לא רק זה, זה גם הקעקוע שלי לעתיד, שכולם ידעו שלי תמיד יש תקווה, שאני לא מוותרת על החיים שלי.
הייתי חייבת לפרוק סורי
mrs.iero שתמיד עם תקווה בלב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: